כשההיתי קטן היה לי כיף. למה? כי לא היה לי אכפת
לאט לאט נהיה לי אכפת, האם זה אומר שיהיה לי פחוט כיף?
כנראה שכן... למרות שבעצם אני לא יודע כי אני לא זוכר, אני רק
משער, כי הייתי קטן.
(עד עכשיו אני קצת בלבלתי את עצמי, אני גם לא בטוח אם זה סיפור
טוב, אבל לא נורא אני אמשיך לדבר עם עצמי או אליכם).
עכשיו אכפת לי הרבה יותר מדי וזה משפיע עלי רק לרעה, לדעתי,
אני חושב לפעמים אולי היה לי הרבה יותר טוב אם הייתי נשאר לא
מודע לעצמי כמו בצעירותי הרחוקה עכשיו, אבל אז לא הייתי מודע
לכיף שאני עושה, אולי כשאני אהיה זקן חוסר המודעות יחזור
אליי... אני מאמין שכן...( סבא שלי למשל דוגמא טובה אבל אני לא
חושב שכיף לעשות כלום כל היום).
בכל מקרה אני יכול רק לקוות ולחשוב לא?
זהו שלא... אני יכול לנסות להחזיר לעצמי את החוסר מודעות
אבל אני לא באמת אצליח, למה?... ככה, לא אפשרי לדעתי.
אני צריך... כן אני צריך אני אפילו רוצה. אבל אני לא אצליח
כי אין לי את האמצעים... זה למשל תרוץ אבל אני אשכנע את עצמי
שזאת הבעיה.
אולי זאת הבעיה אבל רק בעקיפין.
טוב אין לי כח לחשוב יותר אז זה יהיה סיפור בהמשכים...
סיפור? זה היה סיפור?!