זמנים משתנים לזמנים אחרים,
השנים עוברות, והפנים מתעייפות
רואות, איך נפלאי העולם הולכים וקטנים,
פנים מתעייפות, והעיניים נעצמות,
אבל רואות לרווחה את כל הנעשה

חושב עלייך בכל עת ולוקח עט,
כותב את חלומותיי ומחשבותיי,
שיר קטנטן שיר יהיר, שאיתו אני מזכיר,
את נפלאות העולם ואת אהבתי לכולם
רק עלייך אני לא כותב בשיר ההוא

זמן עובר וזמן חולף, ומליבי הוא דולף
לא נפגעתי משום אדם, זהו לא דם
על זה כל הדברים כתובים, על געגועים
געגועים שלא נגמרים, שרק מתחדשים,
שנותנים הרגשה של הגבלה

שירים שמחים פשוט לא קשורים,
לא מתחברים אל החיים שאנו מכירים,
לא מספרים על הדברים הרעים שקורים,
כל הזמן שבים, כל הזמן נהרסים

פניי כבר לבנות, ועניי אדומות
רואות דרך החשכה אור מזהיר,
שעם אורו מאיר על פלא עולם,
הוא לא רגיל מן השאר, לא בניין,
לא הר, הוא לא דומם, ובוודאי שלא שומם

זמן לא עבר וזמן לא חלף,
געגועי נעצרו וליבי לא נדלף,
ואהבתי אלייך גדולה,
ושיר זה הוא חלק קטן מכל התמונה,
עם מסגרת ואיטורים,
שבעצם תמונה זו גדולה מכל היקומים