בין שקיעות עבר אדומות -
מסגילות-משחירות
אתה קיים,
מסתבר,
מדלג בשדות הדמיון.
ובאותה קלילות מעוררת תהיות
והערצה,
אתה מדלג החוצה, וכבדרך אגב
שופך עלי מעט אויר חם,
מנשימתך הבלתי-סדורה.
הנה. מותר. ואפשר.
וכדאי.
וכשעזבת
(באותה נשימה בה הגעת) -
הותרת לי רק שדות דמיון,
שעורגים לרגליך,
ושקיעות עבר,
שחדלו להשחיר.
(לפחות לבינתיים) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.