משה עוז / פרח בר |
רוח מפזז אל בין הצמרות.
מניע עלווה צעירה בתמימותה.
קול רשרוש מלטף, עולה ולוחש לאוזן.
ותעתועי אור, בצל מכים.
מפזרים לכל עבר, צלילים בשלל צבעים.
וסימפוניה מטורפת, מתרחשת, לוחשת.
מנסה בכל רגע על סדר לשמור.
ופרץ רוח צונן, צמרמורת תחלחל.
הס לו חורש, ובוהה אל הריק.
מנסה להבין, הכיצד ייתכן.
וציוץ ציפורים, אל הלב מתרונן
וקרני שמש, ברוך ינגנו, בצבעי ארגמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|