הפנים רטובות והמבט נודד למקומות אחרים,
הייתי רוצה עכשיו להיות הרחק מכאן,
וכל מה שאני עושה זה להתמסר למבט המייגע שלי,
לחשוב על ימים נוראיים,
על התחושה הזאת, כשהדמעות זוגות להן ואת לא מבינה.
זאת הבעיה של אנשים מרגישים,
ויש רגעים שגוררים אותם לתחתית.
ואז,
הכול נהיה בהיר,
החלל נראה מעט פתוח
והאוויר מקרר אותי.
יש ימים בהם אינני יודעת מי אני,
אולם יש גם ימים בהם הכול נראה כה קל.
העיניים בולעות בתשוקה את אהבתי,
החיים מכים בי במהירות מרטיטת חושים,
אני רוקדת והכול נהיה מטושטש,
מחפשת מקום לשים בו את הראש,
וחום, כמה חום מסביבי, עוטף אותי בשלווה שאופיינית רק לימי
הקיץ שלא נגמרים.
אני נמסה,
ואינני עוד,
אך טוב לי. |