New Stage - Go To Main Page


הפנים רטובות והמבט נודד למקומות אחרים,
הייתי רוצה עכשיו להיות הרחק מכאן,
וכל מה שאני עושה זה להתמסר למבט המייגע שלי,
לחשוב על ימים נוראיים,
על התחושה הזאת, כשהדמעות זוגות להן ואת לא מבינה.

זאת הבעיה של אנשים מרגישים,
ויש רגעים שגוררים אותם לתחתית.

ואז,

הכול נהיה בהיר,
החלל נראה מעט פתוח
והאוויר מקרר אותי.

יש ימים בהם אינני יודעת מי אני,
אולם יש גם ימים בהם הכול נראה כה קל.

העיניים בולעות בתשוקה את אהבתי,
החיים מכים בי במהירות מרטיטת חושים,
אני רוקדת והכול נהיה מטושטש,
מחפשת מקום לשים בו את הראש,

וחום, כמה חום מסביבי, עוטף אותי בשלווה שאופיינית רק לימי
הקיץ שלא נגמרים.

אני נמסה,

ואינני עוד,

אך טוב לי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 16/9/04 11:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טרמפיסטית בגלקסיה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה