אחרי הכל, אני סולח, מעמיד פנים, לא מחייך
כי אני חזק ממך.

כאשר היא היתה צריכה לנסוע
היא נסעה. היא היתה חייבת.
ברור שקשה לי, אבל אלו החיים.
וכשיכלתי לנסוע אחריה
נסעתי.
כשהיה לה עצוב
הייתי בצד השני של קו הטלפון.
וכשבכתה
הפכתי בשבילה את העולם.
ואני בסוף נשברתי,
על סף שיגעון,
נסעתי כל כך רחוק,
כל כך הרבה פעמים,
חושב עליה בוכה,
נוסע בלי חרטות.


יש לי ידידה, שהחבר שלה גר באנגליה.
היא נסעה בחזרה לארץ. היא הייתה חייבת.
וכשהוא יכול לנסוע אחריה,
הוא נוסע.
וכשעצוב לה,
הוא בצד השני של קו הטלפון.
וכשהיא בכתה,
הוא הפך בשבילה את העולם.
ואיך הוא לא נשבר עדיין?
על סף שיגעון,
לנסוע כל כך רחוק,
כל כך הרבה פעמים,
לחשוב עליה בוכה,
ובסוף גם היא תגיד לו שזה לא מסתדר יותר.