|
פסל עומד באמצע גלריה חשוכה
עם תאורת מנורה עלובה
שמראה את פגמיו החרוטים באבן
ואנשים ללא פנים נכנסים לתצוגה
נוגעים, מותחים ביקורת
מנסים לתקן
אבל הפסל יושב בדממה
מקופל בתוך עצמו
כשבפנים רוצה לצאת החוצה ולחיות
גווע לבכיים המיוחל אחרי שיפלו על הרצפה.
בלי שייבחנו אותו, ובלי שיגעו... ויגעו...
ואחר כך עוד ידברו על כך, ויתרברבו על פגמיו של הפסל, ועל מראו
החיצוני.
ואיך שהם ממשיכים לנגוע בו, כמה שהם רוצים.
כי הם לפי טענתם... חכמים יותר. |
|
|
למה תמיד אני
רואה סלוגנים של
קוטרים שבוכים
שאף פעם לא
מראים את
הסלוגנים שלהם,
אבל דווקא את
שלי- היפים
והמושקעים, אתם
יודעים עם
החרוזים
והמטאפורות
המגניבות על כמה
שהבמה דומה
לגבינה צהובה
בליל קיץ אחרי
שלא אכלת פיצה
שבוע שלם ואיך
כולנו כמו נמלים
אדומות שהולכות
בעקבות הירח
בלילות הקיץ כי
הוא כל כך דומה
לגבינה צהובה,
אוח כמה שהירח
דומה לגבנ"ץ
...
אז רק את שלי אף
פעם לא מראים!
יאללה יאללה.... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.