הורגלנו לחשוב על רכבות אדומות
קטר ואחריו קרונות
מושבי עץ חומים וחלונות רחבים
נוסעים לנו בנחת עד לתחנה על הפסים
         

אך הן, הן מפלצות של חושך עיניים בוערות
ורק שחור בהן שוכן
וריח מוות וגופות
לא מושבים ורק קרונות
לא תחנה עם ספסלים
אלא כלבים נובחים וטעונים הם הרובים
וקור שורר שם בכל אחת מהפינות
אלו ששורדים קופצים מהקרונות
ודעת כל שם משתגעת
עד למוות הקרב
טסה על מסילות ברזל
לא כציפור אלא כמכונה
אל עוד עשן שמיתמר שם
מלוע של עוד מפלצת איומה