בוקר.
נכנסתי.
משקפי שמש קוליות מורדות, וזוג עיניים עם פס שחור של איפור כבד
שקיבלתי במתנה נחשף.
קצה הכיתה.
אתה.
עייף מלילה ארוך בביתן שבו מעירים אותך כל דקה ולא נותנים לך
לישון.
שחרית נגמרת...
יוצאת.
מבט חטוף שעובר, ואני מנסה לגנוב עוד קצת ממנו ומהחיוך הזדוני
הזה שיש בו טיפה חן וטיפה רצח מהשכונה שלך אי שם, שעוד לא
ביקרתי בה, וגם לא אבקר.
הפסקה. מועדון.
מחששה, אני, בלעדיך.
חוזרת מדוכאת.
מועדון עם ספות אדום-בורדו, ואתה יושב ומסתכל על משהו שאני
יודעת שלא מעניין אותך, אבל אותה זה כן מעניין, והיא כוסית, אז
רואים.
"תפסיק לגעת בי"
היא אומרת בקול מתחנן, שרק ימשיך, שיגע בה עוד...
כי אולי הוא הראשון שרוצה אותה?
למרות שהיא כוסית ואני לא.
אבל אותי רוצים.
רק אתה לא רוצה אותי.
ניסיון התקרבות.
ואתה מדבר ומדבר ומדבר רק על עצמך, ופה ושם אני מנסה להשחיל
מילה על זה שיש לי חבר שהוא האקס שלי ושהוא זרק אותי ושהוא
בילוי זול, אבל אני לא מצליחה.
אני לא מצליחה איתך.
אני בוכה כי אתה לא שלי.
אני בוכה??? לא... אני לא אבכה על משהו שמהתחלה לא היה אמור
להיות שלי.
ערס וקיבוצניקית?
היא אומרת שהוא ערס ושאני צריכה לאהוב שאנטיים, אבל מה אני
אעשה שנדלקתי עליך?
אני אמשיך לבוא בקוליות עם משקפי השמש והפס השחור הכבד בעיניים
שעושה אותי כל כך יפה, ואמשיך לנסות להתקרב אליך ולשאול אותך
על החברות שיש/אין/אולי יהיו לך.
ואני אשמע את זיבולי השכל שלך.
אבל אני אמשיך להגיד שאתה אידיוט אגואיסט הומו עקום מתפרק טיפש
שחושב רק על עצמו, כי אני חכמה ואינטיליגנטית ונבונה אז אני לא
רוצה אותך...
אתה רוצה לשחק אתי בכדור?
אני אתפוס אתה תזרוק ואתה תתפוס ואני אזרוק
לכל הכיוונים אני אזרוק את עצמי ואפגע בך בסופו של דבר.
שתרגיש...
איך זה שפוגעים.
(מי בכלל נפגע ממך?)


אידיוט.