בטח שאני זוכר אותך.
היית כאן בשבוע שעבר
דברנו על משוררים.
הוויסקי שטף את המילים
אל תוך הגרון.

לא חושב שדיברתי משוררים
כבר די הרבה זמן.
אין לי עם מי לחלוק מילים.
אז אני שומר ללילות כאלו
את כל הקצוות החדים.

הזכרונות שלי, כמו עפיפונים
מתפתלים בין המילים,
ומישהו עומד שם על החוף
מחזיק חזק בחוט.
אולי זה אני.

בטח שאני זוכר אותך.
דיברנו על אלוהים.
את חזרת בשאלה.
לי אמונה היא הימור מושכל
וגם אין לי לאן לחזור.

לא, לא נלך אלייך
ובטח שלא אליי.
אני מלילות כאלו חוזר לבד,
במונית עם נהג שלא חזר בשאלה,
אבל יש לו את כל התשובות.