קניתי לעצמי משקפי שמש
צהובי עדשה
וכל האנשים הפכו יפנים.
ולפתע בחורות שאני מחייך אליהן
לא מחייכות אלי בחזרה
או לחילופין, דווקא מחייכות.
ילדים קטנים נמלטים ממני יותר
מבעבר, ונערים סרים מפני.
הערבים במחסום מחמיאים לי
ושואלים אם ארצה זיוף של גוצ'י.

וכל אלה קורים בגלל זוג משקפי שמש.
אני אבחר אם להסתכל עליך
אם לאו, ולא תוכל לדעת.
אתה תסתכל עלי, ובידי הבחירה.
האם ארצה שתראה אותי?
האם אתה נושא חן בעיני?
הרי לך, השתקפות כרטיס הביקור
בעדשות הצהובות.
ראה אותי: כה יפה אני.