|
קניתי לעצמי משקפי שמש
צהובי עדשה
וכל האנשים הפכו יפנים.
ולפתע בחורות שאני מחייך אליהן
לא מחייכות אלי בחזרה
או לחילופין, דווקא מחייכות.
ילדים קטנים נמלטים ממני יותר
מבעבר, ונערים סרים מפני.
הערבים במחסום מחמיאים לי
ושואלים אם ארצה זיוף של גוצ'י.
וכל אלה קורים בגלל זוג משקפי שמש.
אני אבחר אם להסתכל עליך
אם לאו, ולא תוכל לדעת.
אתה תסתכל עלי, ובידי הבחירה.
האם ארצה שתראה אותי?
האם אתה נושא חן בעיני?
הרי לך, השתקפות כרטיס הביקור
בעדשות הצהובות.
ראה אותי: כה יפה אני. |
|
|
עוד לא כתבתי
סלוגן עוד לא
שלחתי שיר, עוד
לא ראיתי מי זה
האדיוט שאני לא
מכיר!
אה אהה עוד לא
קילקלתי די
הבועז והחברה
יורדים פה לחיי
אה אהה,
נראה לי שאני
מוקף,
אני מתנתק מייד
וממציא לי שם
חדש!
לו יהי, בשיר
לאדיוט
מהטכניון,
מוגש כמחווה של
רצון רע, ודוגמא
לאיך מבצעים
מחאה אמיתית
בבמה!
זה פשוט יותר
מתוחכם יותר
ועושה פחות רעש! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.