כמה חודשים לפני גיל 21 (או: חלום ההגעה לירח ושברו)


פתחתי השבוע את מוסף סופהשבוע
וכה חזו עיני: כתבה על אריק אינשטיין!
ותמונתו: אריק אינשטיין מצית סיגריה!
הו, המקוריות! דבר כזה טרם נראה בארצנו!
ויש שיאמרו- אירופה. אך אני גר בבת ים.
ופתע, מתוך עיון סתמי בתמונה,
בחון הבחנתי- הסיגריה של אריק אינשטיין
היא לא פחות
ולא יותר
אלא באמצע, הכי טוב באמצע-
כאמל! והרי גם אני מעשן כאמל!
ולרגע הרגשתי חשוב ממש,
כאילו שישנו איזה חוט דק שמקשר
ביני לבין אריק אינשטיין. ואולי גם אני-
אירופה. עמית הקטן- אירופאי.
ובאמת לא התקלחתי זה ימים מספר.
ואמרתי לעצמי שפה מתחיל השינוי
ומכאן זה מסיבות ובחורות והכסף הגדול
ואיך שבאתי להרים צלצול בסופר נונ
שלאנט לחיים סבן, שהרים איתי שיבאס
בבת מצווה של אחותו של דוד של אבא שלי
מהמוסך- אמי נכנסה לחדר ואמרה:
את הזבל, יא בינתי. להוריד.