כשתמרות עשן מילותייך
התפשטו לעברי,
בלפיפה לוחשת
וחובקת צווארים
עד כדי מחנק,
הבנתי אז
את חלוקת התפקידים הברורה
בינינו,
אין זו
שיטת טיפול חדשה,
לפיצוי הנפגע,
ספק אם הפרידה תהיה לי
לרפואה.
ראה,
הקרקע נשמטת תחתי,
הכל כאן נע ונד
במישור החוף
של הגמילה ממך,
הגבולות כולם הפכו
פרוצים
בין לילה
ואני כמו התעוררתי אל תוך
מציאות אחרת,
בה כל מוסדות הנפש
התפרקו לגורמים.
מחר יהיה מעונן חלקית,
ואני אוכל להמשיך ולהסתתר,
בענני החורף המשחירים
של שתיקת
הנבגדים.