מרילין,
לא יכולתי לחשוב על
אבן מתאימה יותר
לזכרך,
מאבן הברקת
הבוהקת כניצוץ שבעינייך.
מרילין ראי,
אף מצבתך מעוצבת
כדמות גופך הבובתי
והרוח מתדפקת כמו אז,
תחת שמלתך,
ברחובות החיים.
שמך חרוט שם,
בכתב עגלגל ומתקמר,
כשפתותייך הנושקות,
כן,
ליד נקודת החן.
הו מרילין,
אין ספק,
המוות נאה לך,
הוא עשה עמך חסד את
לנצח תישארי צעירה.
אל לך,
מרילין,
אין על מה להצטער,
את הרי נועדת לחיות חיים
קצרים
ואינטנסיביים,
מתקתקים כסירופ
עד לסוף המר,
הפתאומי,
איך תפס אותך כך,
מרילין,
בפסגות חייך,
כמה אכזר היה המקרה,
אני זוכרת שראיתיך כבר למחרת,
מרוחה כולך על העמוד הראשי
של עיתוני העולם.
הו מרילין,
כמה שהיית מפורסמת,
את הרי מעולם לא לקחת אחריות,
מזלך שאני היחידה היודעת את האמת,
שלא הייתה זו כלל תאונה כי אם
התאבדות.