[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נחום ונגרוב
/
רוקסאן

שמה היה אן. היא למדה בכיתה המקבילה בתיכון עירוני ו'.
אינני אחראי לכל השמועות המהלכות אודותיה. לפי השמועות, לפחות
מחצית מסגל ההוראה והניהול הגברי נהנו מחסדיה.
הייתי עד לחילופי דברים בין ד"ר סאמנר, המורה לספרות אנגלית,
לבין אן בקפיטריה. היא ניגשה ונעמדה צמוד אליו בתור. "אל תעמדי
כל כך צמוד אליי, העלמה רוקס", נזף בה המורה. "אתה יכול לקרוא
לי אן", היא חייכה אליו במתיקות ועפעפה בריסיה. "העלמה רוקס",
ניסה את כוחו שוב המורה, "את לא רוצה שאגיש נגדך תלונה על
הטרדה?" היא נעצה בו מבט ארסי והתרחקה ממנו.
השמועות גם מספרות שמר אלטון, עוזר הנהלה בכיר, ניסה לאבד את
בתוליו אצל אמא שלה לפני שנים רבות אבל לא עמד לו ומאז הוא
הומוסקסואל מוצהר. טוב, די עם השמועות.

בגיל 16 וחצי עזבה את בית הוריה ועברה להתגורר בדירה קטנה
ברובע החלונות האדומים. היא קנתה אהיל אדום לחדרה והעסיקה שומר
ראש כושי חסון ומנהל פגישות. היא פרסמה מודעות בעיתון המקומי
בנוסח: "מארחת בביתה בדיסקרטיות..." עם שם פרטי ומספר טלפון.
את שמה היא שינתה ל"רוקסאן".

יום אחד בסיום הלימודים המתנתי לאוטובוס מס' 463 שיסיע אותי
לביתי. האוטובוס התאחר מעט. לפתע החל לרדת גשם זלעפות. הבחנתי
באן שעמדה לה בצד, ללא מטרייה. פתחתי את שלי, שהייתה מספיק
גדולה לשניים, והזמנתי אותה להצטרף אליי. "נחמד מצידך, נחום",
היא אמרה ונצמדה אליי. שאלתי אותה: "זה נכון שאת גרה לבד ברובע
החלונות האדומים?" "כן, בא לך לקפוץ אליי ולראות?".

זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה. הייתי קופץ אליה משהו כמו
פעם בעשרה ימים. היא הייתה אומרת לשומר הראש ולמזכיר שיש לה
מבקר ושלא יתנו להפריע לה, ומדליקה את האור עם האהיל האדום.
היינו רוקדים לצלילי להקת "פוליס" ואחר כך יוצאים לקפה
באיזור.

ככה זה נמשך עד סיום הלימודים. אחר כך מצאתי עבודה כמתופף
בלהקה מקומית בשם "ג'נסיס", והתראינו פחות ופחות.

פעם אחת היא שאלה אותי: "זה נכון שאתה עדיין בתול?" חייכתי
ועניתי: "נראה לך?" "האמת שכן", היא ענתה, "נראה לי שכן. בא לך
לתקן את זה?" היא חייכה. אמרתי לה שאני צריך לחשוב על זה.

בפעם הבאה שנפגשנו ניהלנו שיחה רצינית. שאלתי אותה אם לא נמאס
לה מאורח החיים הזה ואם היא לא הייתה מעדיפה להקים משפחה
ולמצוא עבודה מהוגנת.
היא אמרה שגם היא חשבה על זה ושבאמת מתחיל להימאס לה. "אבל מי
יתחתן עם זונה כמוני?" שאלה במרירות. "אל תגידי את המילה הזו",
אמרתי לה. "את לא זונה. ואני הייתי מתחתן איתך כל יום". היא
שאלה: "זאת הצעת נישואין?" עניתי לה בחיוב. היא אמרה שהיא
צריכה לחשוב על זה.

את החתונה ערכנו בצניעות, בטקס אזרחי. בליל הכלולות לחשתי
לאשתי: "רוקסאן... הלילה אינך צריכה להדליק את האור האדום..."
היא חייכה ונשקה לי. אחר כך רווינו דודים עד אור הבוקר. את
דירתה היא מכרה ועברנו לגור בדירה שכורה באחד מפרבריה של
לונדון.

שלוש שנים אחר כך היא מתה מאיידס. יהי זכרה ברוך.





הבהרה: הסיפור בדוי לחלוטין ומבוסס על שירים פופולריים של
להקת ה"הולי'ז" ולהקת "פוליס". כל הזכוכיות שבורות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשהצעתי לביטלס
את השם, לא
התכוונתי
ברצינות...

הקופירייטר של
אלוהים על
החלטורה שלו
לג'ון, פול,
ג'ורג' ורינגו


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/10/04 5:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נחום ונגרוב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה