אני צועד קדימה, לא ברור לאן,
שום דבר לא ברור, ובינתיים חולף עובר הזמן,
חושב רק עתידה, לא מנצל את ההווה,
וכשמסתכל אחורה, זועק אודות כל אשר חוסר היכולת גובה.
לא יודע, שבעצם הכל די פשוט,
קצת אומץ, קצת התבגרות ונחישות,
ואז לפתע קורעים את המעטפת המעיקה של הילדות,
מרגיש כמו גולם, מבזבז את חיי,
מפחד שכמו פרפר, כשאפרוש כנפי,
הכל יהיה כבר מאוחר מידי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.