"היכונו, היכונו" - מכריז הכרוז,
"אריסטו ודיוגנס", - מעגן החצרן כמוסיף.
קיבולת ארס דיון לא ידע האדם,
חבית ונר למציאת הישר, לא ידעו חושבים,
יוונים, אף נאורים מדוע פניו -
ב'פדרוס', אחר- ה 'הומינם קרו', בולשים.

אומנות הויכוח, השמש משקיפה,
"הפלת אידיאולוגיה תמוהה", ובכן,
"מכך לא תצא אף טובה".
קומפוזיציה של מילים, גאונית, מבריקה
קונסטרוקציה במשנה תנופה רעננה.

"הבא נפתח!", פותח הכרוז בדבריו.
"הקרב עוד מעט ויחל", מוסיף החצרן בלהט.
דיוגנס? - "על גב הצבים, אשבע ברוחי"
אריסטו - "העולם כמניפה אנכית, לבי אשים בכך!".

"התחל",
(שניהם נופלים אבודים ומתים
משקיפים האלים ולועגים וצוחקים, ויודעים).

מסך.