זקן בן יומו
ריח זיעה
כאפיה שחורה שזורה על צווארו,

כבר שתיים עכשיו ובעוד יומיים
ישהה הוא בינות ארץ לשמיים,

רצה ריגושים, רצה בתולות,
רצה פולי פול ושלל גחמות,

רוצה הוא כעת שקט נפשי
שומע ברקע מואזין חרישי,
מביט הוא באמא, יושבת בוכה,
שותה עוד קפה, מריח פריחה,
כי ככה חשב יביא נחת לאמא
אבל כל שמרגיש הוא את חום הכאפיה,

מבטו קפוא ואימו שוב בוכה
משפיל מבטו, מתנחם בפריחה
כי שתיים עכשיו ובעוד יומיים
יראה הוא את אמא בינות ארץ ושמיים,
יפגוש בתולות, יריח פולי פול,
יחוש בקלילות המלווה את השכול,

כי כל מה שרצה הוא מעט שקט נפשי
ולהאזין לקולו של מואזין חרישי,
מתרומם אט אט, אמא שוב בוכה
מסיים במבט של שליחות ופריחה
עוד מעט הוא יפגוש את השקט הנפשי
המלווה כל שהיד בדרכו החופשית,

דמעה ברורה עומדת בקצה עינו השמאלית
ואמא אומרת שכל זה חסר תכלית
השקט כעת מקיף את הכל
כעת הוא מרגיש שהוא יכול,
להמשיך לנוע, לפגוש שקט נפשי
לדעת שהוא שאהיד חופשי,

חופשי מיגון נטול כל רצון
להמשיך לנסות לשנות מנגנון
שומע ברקע קולות זועמים,
מריח ריח חריף של עשן,
כעת הוא בינות ארץ ושמיים
מעבר לרוח הזמן.