לו ידעתי השחל פניני מלים למחרוזת נאה
לו היטבתי רקום מאות אות מסכת שירה
לו יכולתי חדור למכמני לשון
ולצרוף בכור-זהב כל אשר נפשי ספגה
לו ידעתי רצד בשירי אבני חן וכדכוד
ולחצוב להבות אף מדברים של מה-בכך
לו אומנתי חצוב ופסל את שירי
ולארוג מסכת פסיפס תאווה לעיניים
ואולי...

ואולי לא אל תבנית הבנויה
לפי כללי השלמות נפשנו תיכל
כי אם למשכנות עתיקים
אשר עכבישים ארגו על קירותיהם
קורים סמויים
ואולי אל טירה רעועה אשר בנבכיה
חרדה תרצד
חרדה לוכדת
ואולי...

אך מה צר כי לא בזאת
וגם בזאת לא אומנתי
ובקרבי שולטת עדיין השתיקה
בדממה בדממה עכבישים
קוריהם יארוגו
ואפפוני מעין רואים
ושמא טוב הדבר כי לא אחזה
בנבכי הרהורים נבולים כעלים
נידפים לכל רוח פוחזת
על-כן כונס אני אותם
ערמות ערמות
ולבדי לבדי
מדי לילה
אתגנב לפינה בודדה
ואציץ בעלי הרהורי
על גביהם ארגתי
במלים רעועות
במשקל צולע
ובחרוז מתפרק
שירי הצנועים הקטנים...