עיניים שקדיות, ענקיות, נוצצות, פה קטנטן צבוע בשושן, עצמות
לחיים עדינות, פשוט יפה.
בעצם היא הייתה הכי יפה, הכי יפה.
כשהייתה מתהלכת ברחוב לא היה אדם שלא שלח בה מבט, אפילו אם היה
זה מבט חטוף ביותר.
תמיד התלהבתי כל כך מהיכולת שלה להישאר כה צנועה כאשר בורכה
בכזה יופי קסום,
לעולם לא טרחה להתלבש יפה, אך כל דבר שלבשה נראה עליה כשמלה
מפוארת
לעולם לא התבשמה, אך תמיד נדף ממנה ריח ממקר, לדעתי הייתה היא
השלמות, מקור הערצה.
בלי שאשים לב, התחלתי לשוטט ברחובות כמוה, לבושה בבגדים נוחים,
מסתובבת בגאווה מנסה שלא להתרכז באנשים ששלחו בי מבטים חטופים,
נדמה כי בי שולחו הם רק מבטים חטופים, אין לה תחליף, ואני, אני
לא בורכתי בקסם שכזה.
באחד מין הימים שהסתובבתי כך ברחוב הבחנתי בה חולפת לצידי, בלי
לשים לב זקפתי גבי,פיזרתי שערי, באמת רציתי שתבחין בי, שתראה
כמה התאמצתי להיות כמוה. היא פוסעת לצידי בצעדים שמתעקשים
להישאר על הקרקע, ליבי עוצר בציפייה, והיא בשלה ממשיכה ללכת
מתעלמת לגמרי מקיומי אינה יודעת שהילדה שהרגע חלפה לצידה ברחוב
במקריות גמורה חלמה, רצתה להיות כמותה. |