באת בתוכי ונספגת כאור
חודר זכוכית שקופה מותכת,
צורב, כחתכי רגלי
ההלך במסע אמונה
אלי, הגעת.
והייתי לך דרך עלומה
עת אבדת בתוכך, מחפש.
שאריתך המתקלפת
אספתי להרכיב כמיקשה על
דמותך האחרת שתתן בך
סימן ואות.
המילים עדיין חרוטות,
הבטחות עירומות אינן
מתכסות בצאתן. שיכחה
היא ברכה בשדה קוצים.
סימני פסיעותיך אמרו
כי דרכך דרכי, אדמה חרוכה
תעלה דרדר.
אופל קסם מילותיך הריקות
עדיין מרחף, משאיר
לדמיון החמקמק
אור חיוור.
בחושך אולי אומר
אל תשוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.