הולכת, שומעת, מסתכלת - אין תגובה
רוצה,מתאמצת, הולכת - אין תגובה.

למה לעזעזל אנשים לא מתייחסים?!
אני לא רוח רפאים!
אני חיה, אני נושמת, יש לי מוח, יש לי רצונות, תפסיקו עם זה!

הוא בטח התערב עם החברים שלו מי יצליח לא להסתכל הכי הרבה
זמן!

וזה לא ככה, בכלל לא!
ראיתי, שמעתי, קראתי,הרגשתי, הבנתי ה-כל-וזה עדיין לא עוזר?!
מה עוד צריך בחיים?!
ררררר...

זהו לא עוד פוסט מתבכיין. מבטיחה.
רק לרוחות רפאים מותר לבכות, הרי גם ככה אף אחד לא שומע, אף
אחד לא מאזין.
הם לא נראים, ולא נשמעים, הרי הם רוחות רפאים.

ומי נתן לי את הזכות לזה? לקרוא לעצמי רוח רפאים?
באיזה רשות אני בכלל חושבת ככה?! מי אני שאחשוב ככה?!
אולי זה בלי כוונה, אולי זה בעצם אי הבנה?!

לא ה-כל ניתן בחיים, לפעמים צריך גם לוותר, לפעמים צריך
להתפשר-
אני, כרוח רפאים.