שלי היא הילדה הכי מקסימה שהכרתי.
התחלתי לדבר איתה באתר תמיכה, ומשם עברנו לאייסיקיו ושיחות
טלפון.
בהתחלה שלי עזרה לי, ותמכה בי. אמרה לי שהיא אוהבת אותי ושאני
חשובה לה.
ואני, לא הבנתי איך מישהו יכול לאהוב אותי... ועוד מישהו שהכיר
אותי רק לפני מספר שעות.
פתאום שלי היתה היחידה שמבינה אותי באמת...
שלי תמיד היתה מעודדת אותי בצורה מסוימת, וכל מה שהיא אמרה
נשמע לי כל כך חכם ונכון.
כששלי מדברת אני שותקת.
אני רוצה להקשיב הכי הכי למילים היפות שהיא אומרת ולהסברים
הנכונים והתומכים שלה לגבי מה שאני עוברת. היא תמיד משאירה
אותי חסרת מילים ועם דמעה בעין.
יום אחד הכל השתנה...
היא אמרה לי שהיא חותכת את עצמה, ובוכה. היא אמרה שהיא ניסתה
להתאבד, ושהיא מקיאה כל הזמן. היא כל כך לבדה ורק אני ידעתי
לבוא אליה ולעזור לה.
אני? היא זו שבאה אלי...
כשרע לה היא לא נותנת לי לעזור לה, ואני כל כך רוצה... אחרי כל
מה שהיא עשתה לי, הדבר היחיד שאני יכולה לעשות כדי להחזיר לה
אהבה זה לתמוך בה, אבל היא לא נותנת לי... היא רק רוצה חיבוק.
שלי, ילדה מקסימה שלי, אני אוהבת אותך ואני תמיד איתך.
כשביקשת ממני לא לחתוך לא חתכתי
וכשביקשת ממני להקשיב לך עד הסוף אני הקשבתי.
ביקשת ממני לא למות...
אני לא רוצה לאכזב אותך.
אבל האמת?
אני רוצה למות, שלי.
אני רוצה למות.
23.8.04 |