כמו נמלה הסובבת בחול יצאתי לראות העולם הגדול, לטעום חיוכי
ציפורים ושירים, לנשום יערות ערים והרים, לראות את השמש בעת
מחבואה ולברך את זריחת החמה.
בעוד אני הולכת אט, פגש לפתע המבט יצור מוזר וישנוני, כה אפור
וחד-גוני. שאלתי לשמו והוא ענה, "אני הוא יצר השינה".
המשכתי בדרכי ללכת, בקושי רב עברתי הר, פגשתי שם יצור מוכר אך
לא זכרתי - מי אתה? ענה לי: יצר השכחה.
בדילוגים המשכתי לי לעבר יער כה אפל, פגשתי שם יצור שחור. "אני
הוא יצר המסתור", הכריז בקול נרעם, ואז לפתע נעלם.
ושוב אני כה מבולבלת, מתהלכת ונופלת. מולי נגלה אגם גדול ומן
המים חיש הגיח יצור דומה לאבטיח. אמרתי לו: "אתה מצחיק", והוא
מייד הסמיק. שאלתי: "מי אתה?" ענה לי בהיסוס: "ביישנות זו
התשובה".
לא ידעתי מה לחשוב, מה עוד לי בדרך יארוב, וכבר מאוחר, פיהוק
הסגיר העייפות, עצרתי לי בין שני שיחים, הנחתי ראש על אבן.
חשבתי על היצרים ועל משמעותם ובשניה אחת הגוף שלי נרדם.
כשפתחתי העיניים ראשי כה הסתחרר, כי לא ראיתי בחיים יצור יפה
יותר, ובעיניים אז עבר חשמל ואש חמה, כי כשנישק אותי ידעתי:
אתה הוא יצר התשוקה.