אני עוזב את הבית
ונזכר - בכל מה שאני משאיר מאחורי
את מדברת לאט ובמילים כל כך גבוהות
כדי שלא אבין אותך

וזה לא שאני מתרגש מזה
שאת מדברת סוף סוף אליי
איתך הכל איבד גבולות
המעשים שלך תמיד עשו לי צרות

ואולי, אני אגיד לך סוף סוף די
זאת לא השמש שתחמם אותי
ולא הרוח שתקפיא את דמי
את יכולה, בלי מאמץ
לגרום לי לזחול ולנשק את רגליך
אבל לא הפעם אנל'א ארוץ חזרה
הדלת פתוחה אז תעברי דרכה

את מדברת המון וכותבת שירים
אבל מספיק לבנות כל הזמן חומות
סביבי הכל מתפרק
אין זכר לאדם
הכל עצמות לא בשר ודם