אלכס לברקין / כלבים לאור ירח |
מעל האכסדרה נד ונד כמפלל עברי,
בצרימות מעטה של התרופפות השבבים,
חיבוריו ממענים להינתק - "אללי האומץ".
כמטר המעטר ועוטף כאוהב,
מחבק, ומנשק את פי הכלבים,
מהלכיהם לא ישובו,
ברחו ובידם הרצועה החותמת,
"אללי האומץ" - כך אומר.
יללות נואשות לאורה של הלבנה,
אישה פניה צחורים - "או לונה".
תבכה על צערם של נוכחיה, בניה,
באי כוחה במלוא הדרו של ירח.
"או!, אללי האומץ המנומנם".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|