נטלי ברמן / אלוהי הנשכחים |
ואני נגמרת בצווחה.
על גגות ללא רעפים
בין סדקים של קירות;
עירומים
לבושים
מבוישים.
אתה כבר יודע מי הוא?
הנושא בשורותייך,
הנישא בשערותייך.
אין עוד כתובת על הקיר
ואני צרבתי זאת בבשרי.
ספר שפעם קראתי
וכבר אינני זוכרת.
והוא צוחק בקול
זכוכיות מתנפצות,
ואני,
בתוך הדי צחוקו,
צועדת יחפה.
ספטמבר 2004
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|