על הגשר
אני עומד ומביט.
בין השלוליות הגדולות, רואים
את נצנוצי האורות, כמו יהלומים
והטעם החמצמץ, המיוזע, שעדיין עומד באויר, מזכיר לי
אותך.
בדרך לים, בין המלטשות שנפרצו
מידי לילה, הנפת אצבע משולשת לבית המשפט,
שעמד שם, ממציא לו צדק משלו.
בכיכר העצמאות, שניסה ביאושו, להידמות לאיזו פיאצה
ישבנו על הברזלים, סיגריה גנובה אחת ותכנונים אין סופיים
אחר כך ירדנו מאחורי שורת המלונות, דרך הצוק
איזו רומנטיקה זו הייתה -
הירח היכה בים, הרוח הייתה מלוחה ורחש הגלים
כמעט והצליח להחריש את גניחות הזוגות.
כתבנו את אהבתנו בחול
ואת המלאכים שמצאנו בקצף הים
שחררנו לחופשי.
מתחת לגשר תעבור עוד מעט הרכבת.
אני נזכר בדמותך שנשקפה מהחלון
כמו שמש שקרנית באמצע דצמבר
יהלום בלתי מלוטש קראת לי
ונתת לי לנגוע לך בחזה, ליד הלב
אחר כך חיבקת אותי.
|
