על הר גבוה
אני ולהקת אווזים, גועים בלובן כנפיהם  
הנוף הפראי משתבש על ידי מעשי אדם
אני תוהה מה בא קודם
אך אינני ממשיך.
די לי בשמיים הנמוכים ובשמיכת
העננים כדי להבין שאין זו השעה
למעשים.
טוב יהיה
אם אסתפק במה שאין לי.

על הר גבוה
אני ומנגד הים.
מזה ימים שלא ראיתי את פניהם של אלה
שאזכור ועוד נכונו לי
שעות רבות. מהשמש הגדולה
כבר אינני ירא, אך אינני אוזר
אומץ להתריס כלפיה. לא כך האווזים
הם בשלהם עד שתיעלם לגמרי.

עתה, לא נותרו לי אלא עשרים שקיעות.