|
הייתכן ואיך אקרוס עת יומי יגיע
לומר לי תרצה אין עוד בי אליך
לא את לא את לא את
כפוף המבט מטושטש
הסדק שנפער בעין
לא באה בו דמעה
אין ספק שאפיים
וארצה וחול ועפר
וימסו השמיים
כשלא את לא לא עוד את
וכך יחלפו ימי כמבוע
קלילים מתפלגים יובלים אל הים
ובלא בדל מחשבה או פרפור חדרים חרדת אין אוויר
דמיון עתידי חזיונות אלימות של ביצוע
לא את כבר לא את.
|
|
|
מה שטוב
בירושלים, שזה
ליד בית שמש.
יעקב פופק
מתגעגע למחוזות
ילדותו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.