אז האם את מאושרת?
- לא בהכרח -
אני יכולה להכחיש עד תום הימים
כואב לי שם ושם ונצבט לי פה ופה
וכאן ומפחיד לי כעת
אך אני נדהמת לגלות שבאמת
ברגע הקטן ביותר בעולם
במאית השנייה שתחלוף
אם אמצמץ ממש עכשיו
טוב לי כל כך שאפשר להתפקע
אבל איש, כולל אני, לא ידע ולא יודע
וכך נמשיך לחטוף או להחטיף מכות
כדי לחיות. ממש לחיות.
אולי הגיע הזמן להתנצל בפניך פרסקי הייתי לחלק מעדר חי ודוהר
איך לא רכשתי את השני שלך רק כי פתאום סר חינך
כל כך מהר בעיניי הכלל הלא-מסופק-תמידית
בעולם שרץ כל הזמן אל המקום ההוא
שאומרים שהוא הכי הכי טוב בתכלית
אתה תלך לישון עם הפנים אל הקיר
ופעם בשבוע או יותר אתה תחשוב איך לשנייה
היית הכוכב שנגע בתהילה ואני כמו מטומטמת
לא קניתי את התקליטים שבאו אחר כך
שעטתי עם היתר אל הדבר-הבא-הכי-מוצלח
קח ממני את הידיעה העכשווית
שהכל הבל הבלים ושאני כבר מבינה
שטעות אנוש קטנה ועוד טעות אנוש קטנה
ואתה פתאום שוב אח או פועל במה שהסתיימה לו העונה
ככה זה עובד במכניזם הזה שקוראים לו החיים
הנפיצות בכל והשברים
מפוזרים סביב שבים ופוצעים
ובשבילי זו כבר מזמן לא פעם ראשונה
והשיער שלי מלא קוצים ודרדרים וקיני ציפורים משוגעות
אולי עצירה לשנייה יכלה לשנות את שקרה בהמשך
או שמא שקט מתמשך ותקליטים שלך חורקים בו לאט
פרסקי אצלי בראש והכל תסס נחבט ואז נשמט
- בשיר הראשון, בית א' מתוך "מועדון קרב", ותודה לג'ים אולס
שכתב תסריט מופלא ע"פ ספרו של צ'אק פלניוק.
- השיר השלישי מוקדש לרפי פרסקי באהבה והערצה שתימשך לעד.
http://www.mooma.com/news.asp?pgId=5311&CatId=4
