שמש (פתאום אני אוהב אותה).
לידי יושב יוסי, הוא בחור בסדר.אבל הייתי אוהב אותו יותר אם
הוא לא היה מזיע מהפטמות - זה קצת מגעיל אותי.
אני שבוז. פתאום אני שבוז.
לידו יושבות שני קצינות שאוכלות לחמניה עם סלט טונה.
גם זה מגעיל אותי. אני שונא סלט טונה.
בכלל, אני לא מבין בחורות שאוכלות סנדויצ'ים ביחד,
ולא זה לא מגעיל אותי זה פשוט גורם לי לחשוב על דברים מעבר.
אני שונא לחשוב על דברים מעבר.

(קשה לשמוע פה מוזיקה טובה, צריך להתפשר אבל אני בסדר אם      
להתפשר, תמיד הייתי. אני כזה בן אדם פשוט.)

הרבה דברים רצים לי בראש;
צבעי פנדה,
תחתיות של כוסות,
שיר,
שק"שים,
גל,
שוב שיר,
ושוב צבעי פנדה.

למעלה משמרות של עננים שומרות על קצב אחיד ואני מתחיל לאבד
תקווה.העניין הוא שאני מנסה לראות משו בעננים ואני לא מצליח.
יוסי לעומת זאת רואה מלא דברים בשמיים ולא מפסיק לדבר על זה
ואני לא מצליח להתרכז יותר הרבה בגלל שהעיגולים סביב הפיטמות
של יוסי מתחילים לקבל מימדים מפחידים. זה מלחיץ אותי. הרבה
יותר מלחיץ מאשר מגעיל.
הקצינות כבר מזמן לא פה. רק השקית של הסנדויץ' שלהם עדיין פה.
זה נגיד משגע אותי.
אתן הולכות?
אחלה. יותר טוב.
גם ככה הגעלתם לי את החיים.
אבל תקחו את הלכלוך שלכם איתכן.
זונות.

אני עוצם את העיינים ושאני פותח אותם גם יוסי הלך כבר.
לא יודע לאן.
אבל הוא השאיר את הקולה.
נהדר.

נשארתי לבד תחת הציליה שאני ואיציק בנינו היום בצהריים.
עוד שעה יוצאים למיפויים ואין לי כוח.
אין לי כוח לכלום.
גם השמש הלכה. ועכשיו זה ציליה לירח.
(ציליה לירח, אה! אני הורג את עצמי לפעמים.)

איציק מעיר אותי.
נרדמתי.
"תבטלו המיפויים."
יש...
אני אומר לו שאני ישן בחוץ היום
הוא מכסה אותי ומוריד לי את הנעליים.

שמש.
פתאום אין לי כוח לכלום(איך זה קרה?).
בשמיים משמרת ראשונה של עננים.
אני מסתכל למעלה ורואה דברים;
צבעי פנדה,
תחתיות של כוסות,
שיר,
שק"שים,
גל,
שוב שיר,
צבעי פנדה
ושוב שיר.