רייבן גולן / בלה |
אני יודע שלפרפרים אין קול אבל לי הם שרו
כי היה לי דמיון וחשבתי אותם שרים לי שירים בשפה שרק אני והם
מבינים
ואז גדלתי והדמיון נעלם וגם השירים של הפרפרים
אתמול שוב הפרפרים שרו לי
והם היו סגולים וגדולים ומחייכים
מחייכים רק בשבילה ובשבילי
וזה הפחיד אותי
כי אחרי זמן ממושך שהם לא היו הם באו
והם נהיו גדולים יותר ומשמעותיים יותר
כשהייתי קטן הם באו בתקופות שהיה לי הכי עצוב ועקום שיש
עכשיו הם באים בתקופה הכי טובה שהייתה לי זה המוני זמן
הם מזכירים לי את בלה
שבאה והולכת מתי שבא לה
אבל בלה שונה
בלה אומרת לי דברים ומחייכת אלי עם החיוך העקום שלה
ועושה אותי הכי מאושר והכי עצוב והכי כועס שיש
ואני לא יודע למה אני מספר את זה עכשיו
ולמה אני נחשף ככה
אבל הרגיש לי כל כך לכתוב את זה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|