פלאפל - עיר הסיוטים של ישראל

בני משפ' ינקלוביץ' יוצאים בפעם הראשונה לסינמה סיטי ונתקלים
בקשיים רבים, וגם בריב של הילדים באמצע הסרט, וכתוצאה מכך
המשפחה מוצאת את עצמה בחוץ. בפלאפליה בינתיים, חממוב נכנע ללחץ
הלקוחות ומחליט להפסיק להסניף. לבסוף, הערסים של פינגולד
משנעים אותו לחזור לסמים.

סצנה 1:
מיקום: המכונית של דבורה, סינמה סיטי.
שחקנים: דבורה, שלמה, קרצא, פריצי.

דבורה: ילדים, תחגרו חגורות...
שלמה: למה את חייבת לנהוג, דבורה?
דבורה: אתה יודע טוב מאוד למה אני נוהגת, שלמה?
שלמה: (בהתפלאות) למה זה באמת? הה?
דבורה: נו שלמה, שכחת לקחת את הכדור סניליות שלך היום?
(בציניות)
שלמה: מה? (צוחק)
דבורה: אתה יודע ששללו לך את הרישיון כי דרסת חתול, נתקעת
בעמוד ופגעת בזקן אחד שעמד על המדרכה.
שלמה: מה את רוצה? בעיה שלו שהוא עמד. הוא היה יכול לזוז.
פריצי: אמא, נו מה 'כפת לך? תני לאבא לנהוג קצת...
דבורה: פריצי, אבל הוא צריך לעבור "קורס נהיגה לבעלי 15 נק'
ומעלה" ואח"כ לקבל רישיון נהיגה..
פריצי: (קוטעת) אה, אמא - סתמי.
שלמה: (עולה לו הסעיף) נו באמת, פריצי, איך את מדברת לאמא?
(לדבורה) נו תני... בבקשה...
דבורה: (נכנעת) טוב...
קרצא: למה את נכנעת להם אמא? תעמדי על שלך פעם אחת...
פריצי: (בלחש לקרצא) אולי סתום קצת, אידיוט? מה אתה רוצה שאמא
תנהג 30 קמ"ש באיילון? הה? זה מה שאתה רוצה? לא נגיע בחיים
לסרט.
קרצא: (כועס) כן, אבל גם עם אבא לא נגיע בחיים לסרט.
שלמה: קרצא... (מתרגז) טוב... אני נוהג... (יוצא מהמכונית
ונכנס למושב הנהג) תחגרו חגורות.. .(בכעס)

אחרי כ20 דקות, המשפ' כבר על איילון, בדרך לסינמה סיטי.

דבורה: (מודאגת) שלמה, אתה נוסע כבר איזה 100 קמ"ש! תיזהר!
שלמה: מה את רוצה? כולם נוסעים פה 100 פלוס קמ"ש...
דבורה, יופי. ממש יופי. ואם כולם ידרסו זקן חסר-תועלת, גם אתה
תדרוס?
שלמה: קרוב לוודאי שכן... (מגחך)
קרצא: אבא, מה זה האור הכחול הזה מאחורה?
פריצי: או, הנה משטרה... מחלקת הגירה באה לתפוס את קרצא
ולהחזיר אותו לג'ונגל...
קרצא: תשתקי כבר, יא מטומטמת!!! (מרביץ לפריצי והם מתחילים
לריב)
שלמה: (בולם בפתאומיות) די כבר!!
דבורה: (מבוהלת בטירוף) שלמה, אתה משוגע?! מה אתה עוצר באמצע
כביש מהיר?
שלמה: אל תדאגי... (ופתאום רואה את המשטרה מתקרבת ונותן גז)
דבורה: תיזהר!! אתה כבר על 130 קמ"ש!! אתה רוצה להרוג אותנו?
שלמה: אולי. (בספק)
דבורה: (לא מבינה וממשיכה את המשפט) ואת עצמך?
שלמה: ווי על זה לא חשבתי... (עולה על המחלף ומתחיל לעצור)
בואו נראה מה השוטר הזה רוצה...

המכונית עוצרת והשוטר מגיע.

שוטר: שלום. בדיקה שג.רתית.
שלמה: אה שלום שוטר..
שוטר: אתה יודע שנסעת גם מעל המהירות המותרת, 90 קמ"ש...
דבורה: (מסתכלת על שלמה) אמרתי לך...
שלמה: (ממלמל) כולם מעל המהירות המותרת ודווקא אותי תופסים...
שוטר: סליחה, אפשר להמשיך? טוב, אז גם היית מעל 90 קמ"ש, וגם
בלמת באוטוסטרדה...
שלמה: (כאילו מתקן אותו) כביש מהיר...
שוטר: סליחה? אתה מתחצף?
פריצי: לא, אדוני השוטר, הוא פשוט רגיל לקרוא לזה ככה.
שוטר: כן... (לשלמה) למזלך, אתה לא מקבל נקודה, אבל כן קנס.
אבל קודם...
שלמה: (ממלמל בחשש) אוי שיט...
שוטר: תראה לי רישיון. יש לך? כי אם לא...
שלמה: לא, לא, לא... יש לי. רגע. (מחפש) אוי, (מצ'פח את הראש
כאילו ששכח) שכחתי אותו בבית. אתה יודע מה? בוא נעביר את זה
בקלות. רוצה אולי איזה קופון לדוכן פלאפל שלי? יש לי 5
טעמים...
שוטר: זה שוחד? כי זה עבירה.
דבורה: הוא צודק, שלמה. מה אתה אידיוט?
קרצא: אולי.
שלמה: (מפליק לקרצא בקלות על הרגל) שתוק...
שוטר: טוב, אם אין לך רישיון, אני נאלץ להוסיף לך נקודה.
קרצא: (מגחך) אי אפשר יותר.
שוטר: (מתפלא) מה? מ'זתומרת? (לשלמה) מה השם, בבקשה?
שלמה: ינקלוביץ', שלמה.
שוטר: (חוזר על המילים של שלמה וכותב במחשב) אוי... (מסתכל על
המחשב עוד פעם) הרישיון שלך נשלל, אדוני.
שלמה: מה?
שוטר: כן. כבר לפני שנה בגלל תאונת דרכים.
קרצא: לא זה היה סתם שהוא דרס איזה זקן טיפש שעמד על המדרכה.
פריצי: (מתרגזת) מה אתה עושה אידיוט?!
שוטר: (לדבורה) זה נכון?
דבורה: (בחשש) כן.
שוטר: טוב. קנס נהיגה בלי רישיון: 1500 שקל. ואולי אחרים לך את
האוטו.
שלמה: ממממממממה?!?! אבל הוא יכול היה לזוז הטיפש... (מתחיל
לבכות)
שוטר: מצטער, אדוני. (נותן את הקנס לשלמה)
דבורה: רגע, אדוני השוטר, אפשר אולי במקום שתיקח את האוטו, אני
אנהג? אין לי אפילו נקודה אחת ברישיון...
שוטר: זה פיתרון די טוב.
דבורה: אז אפשר? (בו בזמן מנחמת את שלמה)
שוטר: כן. תפדלי.
דבורה: ווי תודה.
פריצי: (לקרצא) יופי אידיוט. בגללך לא נגיע לסרט.

השוטר הולך ודבורה מתחילה לנסוע באיטיות לסינמה סיטי.

דבורה: טוב, הגענו.
שלמה: (מתעורר) מה?
פריצי: תתעורר אהבל. (כמובן שהיא מתכוונת לקרצא) אתה רוצה
לראות את שרק 2 או לא?
קרצא: (מתעורר בפתאומיות) כן. אני רוצה. יאללה בואו כבר!
שלמה: רגע, צריך להביא את הדברים.
דבורה: כן. (פותחת את תא המטען של האוטו) בוא ניקח את האוכל,
כרטיסים, כסף, מצלמה דיגטלית...
קרצא: בשביל מה?
דבורה: כדי שנוכל לצלם את הסרט למזכרת, קרצי מתוק.
שלמה: כן. מזכרת.
פריצי: יש! אנחנו סוף סוף בסינמה סיטי - עיר הסרטים של ישראל.

סצנה 2:
מיקום: הדוכן.
שחקנים: חממוב, לירון, בוריס, הרב נחמיה.

חממוב: אה בוריס. בה קורה?
בוריס: הא? מה זה בה?
חממוב: לא שמעת אף פעם דידי הררי?
בוריס: אין לי טלויזיה...
חממוב: בואנה, יא זרוק, דידי זה ברדיו...
בוריס: מה? אה כן. לא.
חממוב: מה לא?
בוריס: (ממלמל ברוסית) לא, מה, פרושקי... כן.
חממוב: טוב...
לירון: יאללה חממוב, תעזוב אותו. אתה לא רואה שהוא טיפה'לה לא
איתנו?
חממוב: לא. למה?
בוריס: (מתפרץ) חממוב, תן לי איזה סביח, כן?
לירון: טוב, דקה, בוריס. רגע, רוצה לנסות פלאפל צמחוני חדש
שלנו?
בוריס: או. לא יודע מה טוב זה.
חממוב: כן. זה טוווווב.
לירון: אוהב סלט בוריס?
בוריס: דה.
לירון: אז קח. (נותן מנה)
חממוב: אז מה לירון? (מתרגז) שמעתי ששלמה הלך לסימה סיטי.
לירון: סינמה סיטי.
בוריס: אה?
חממוב: לא דיברנו עליך, יא חתי.. (מתעלף)
לירון: (צוחק) יא אללה איזה מסטול...
בוריס: מה כן? הוא סניף, אז מתעלפת, כן? אני ברוסיה רופא
תחת-אוזן-גרון... עכשיו מה? (מתחיל להתבכיין) רחוב מנקה זה
מה...
לירון: מה בוריס, אתה היית רופא של אף-אוזן-גרון?
בוריס: לא, מה אני רופא תחת-אוזן-גרון הייתי.
לירון: מה? למה אתה מתכוון?
בוריס: צ'רנוביל. אנשים מריח מתחת, כן? הבנת? (צוחק צחוק
מחרחר)
לירון: אה. (נגעל) אז בטח היה להם יום מסריח בעבודה... (צוחק)
בוריס: מה?

רבי נחמיה מגיע.
כהרגלו, עם ספר חב"ד, קופת צדקה וטלית. (אלא מה)

לירון: שלום רבי נחמיה. באת "לגרוף" קצת כדורים?
נחמיה: שלום וברכה לירון. לא, ברוך השם אני בצום.
לירון: אוי שי.. (מתקן) ואבוי. אה, למה?
נחמיה: אני באבל. דודה של אח חורג של אישתי מתה. הייתה צדיקה
האישה...
חממוב: (מתעורר) מה? מה קורה פה? אה רבי מ'נשמע?
נחמיה: (לא קולט שחממוב התעורר) תגיד, לירון, זה פה, מה יש לו?
למה הוא בסמים?
חממוב: (צועק) אמרתי: רבי, מ'נשמע!!!
נחמיה: או שלום לך אדון חממוב.
חממוב: (נרגע) אה רבי מ'נשמע?
לירון: חממוב, שקט. לך לעשן או להסניף או מה שבא לך.
נחמיה: (ללירון) סליחה, אדון לירון הנכבד. מדוע אינך מוציא
אותו מן הסמים?
חממוב: שו סמים?
נחמיה: למה אתה בסמים? אתה לא נגמל?
חממוב: כן. אבל אני אוהב את זה...
בוריס: (קוטע תוך כדי אכילה) מה נו באמת חממוב צא מה מסמים.
הא?
חממוב: אבל אני אוהב את זה!! (קיבל קריז)
לירון: בואנה חממוב הם צודקים. אתה לא כל כך כיפי כשאתה על
הלבן.
חממוב: למה, כוס אמק, למה?
נחמיה: ככה. אתה חוטף קריזים כשאתה על סמים, ואתה בטח לא מרגיש
נעים..
חממוב: (קוטע) דווקא כן... (כמעט מתעלף)
בוריס: או, ומה עם אתה לפעמים מתעלפת, כן?
לירון: וואלה.
חממוב: וואלה.
נחמיה: וואלה.
בוריס: הא? (איזה אידיוט) כן וואלה.
חממוב: ווי אתם צודקים. זה לא חיים זה שאני בסמים.
בוריס: (ממלמל) זה חיים זה? (מגחך) נראה אתה מסתובבת עם גוש
ירוק דבוק לתחת חודש, כן?
חממוב: שתוק! מי דיבר אליך, הא? (פונה לאווירת מוזה) אני
החלטתי. אני יוצא מהסמים!
נחמיה: יופי לך!
לירון: אתה יודע מה, חממוב? כאתה בחוץ אתה חכם יותר.
חממוב: כן?
לירון: כן.
בוריס: וואלה.
חממוב: אמרתי שתוק! (חוטף שוב קריז)

סצנה 3:
מיקום: סינמה סיטי.
שחקנים: שלמה, דבורה, פריצי, קרצא.

שלמה: (קיבל קריז) פריצי! קרצא! בואו הנה שלא תיעלמו!
פריצי: דווקא לא אכפת לי שקרצא ייעלם..
קרצא: סתמי כבר, שער-מטאטא!
פריצי: איך קראת לי?
דבורה: (קוטעת) שקט ילדים! לא להרעיש פה! אתם רוצים שנלך
מכאן?
שלמה: נו בואו! כמה זמן לוקח לכם?
דבורה: (צועקת) רגע! (מבחינה בפוסטר של אולמות הדינמיק) הממ...
מה זה? זה נחמד. (לילדים) אולי נלך לזה במקום? הא? מה אתם
אומרים?
פריצי וקרצא: לא! רוצים לשרק 2!
שלמה: טוב נו, אם אתם רוצים לראות סרט אז בואו כבר... (מבועת
למראה התור בקופות) מה זה לעזאזל?
ילד שעומד בתור: זה תור, אידיוט.
פריצי: (רצה לילד ועמדת לכסח אותו) מה אמרת לאבא שלי, מכוער?
שלמה: פריצי, תפסיקי, הוא סתם ילד קטן... הוא לא יודע כלום.
ילד: כן אני כן. כן אני כן. כן אני כן. כן אני כן. כן אני...
פריצי: (מתרתחת) נו סתום ת'פה כבר יא אידיוט!!!
ילד: את סתמי.
קרצא: (נקרע מצחוק) איזה שני מפגרים...
פריצי: או קרצא... רוצה בעיטה בלחי? מה אתה מעדיף? הימנית או
השמאלית?
קרצא: לכי כבר..
דבורה: שקט כבר. אתם מביכים אותנו.
שלמה: יוווווו!! כמה זמן אפשר לחכות בתור הזה לעזאזל?!
ילד: כמה שנצטרך.
קרצא: מי ביקש ממך להגיב?
דבורה: ילד תפסיק.
ילד: לא רוצה.
שלמה: הי ילד! חצוף! היא אמרה לך להפסיק!
ילד: היא לא מחליטה עלי.
פריצי: זהו זה. (מתקדמת לפני שלמה שרכן מולו) לא אכפת לי מה
יקרה! סתום!!! (נותנת לילד מכה בבטן) מה אתה מתחצף להורים
שלי!! איזה זכות יש לך? למה אתה לא יכול לסתום?! סתום כבר
ת'פה, יא חרא!
ילד: איה! (בוכה) אבא, הילדה המכוערת הזאת הרביצה לי!
אבא של ילד: (מסתובב) מה עשית לו?
פריצי ושלמה: זה הוא עשה! הוא מתחצף!
אבא של ילד: (לילד) תבקש יפה סליחה מהאנשים האלה...
ילד: לא רוצה.
אבא של ילד: אמרתי, תבקש יפה סליחה.
ילד: טוב, נו. (לכולם) סליחה. (ממלמל) יא חארות.
פריצי: לך תזדיין.
שלמה: נו די כבר. (מגיע לקופות)
קופאית: שלום.
שלמה: שלום גם לך. (מתרגז) תני לנו 4 כרטיסים לשרק 2. בעברית.
קופאית: רק רגע... (בודקת במחשב) אוי. אין לנו 4 כרטיסים
רצופים בשרק 2. בסרט הבא, שיתחיל ב6 וחצי, יש מושבים. רוצים
אולי לחכות שעתיים? או שאולי תקבלו כרטיסים שני זוגות?
שלמה: לא. לא. אנחנו רוצים לסרט עכשיו של 4 וחצי.
קופאית: אבל אין 4 כרטיסים רצופים בסרט של עכשיו.
שלמה: אין בעוד אולם שרק 2? יש לכם איזה 20 אולמות!
קופאית: מצטערת. (חושבת) אוי, אה רגע... יש אולי בגירסה
אנגלית.
דבורה: (מתפרצת) אבל זה לא יתאים לילדים...
פריצי: אמא אני יודעת לקרוא..
קרצא: מה, באמת? לא ידעתי.
דבורה: טוב, אבל קרצא לא.
פריצי: נו ברור שלא.
קרצא: יא מפגרת... (פתאום חושב שהיא לא התכוונה להכעיס) נכון.
אני לא יודע לקרוא.
שלמה: אז פריצי תוכל להקריא לו.
פריצי: מה פתאום! לא רוצה.
קרצא: בבקשה. (מביט מבט של כלבלב מתחנן)
פריצי: טוב. אולי.
שלמה: אז זהו. סוכם- 4 כרטיסים לשרק 2.
קופאית: (משלימה) באנגלית. אוקיי. זה מתחיל ב4 וחצי, אולם 16.
שלום!
שלמה: (אומר לה והיא לא שומעת) רגע. אבל איפה זה?

המשפחה מגיעה סוף סוף לאזור הסרטים.

קרצא: אמא אין לי כוח יותר ללכת. אני רוצה לשתות!!
פריצי: אז שתה קולה, אהבל. אמא הביאה.
דבורה: (רואה את הכוס המיוחדת במזנון) או אולי, שתשתה מיץ.
קרצא: למה?
דבורה: כי זה יותר בריא.
קרצא: למה?
פריצי: כדי שייפלו לך השיניים מהר יותר, זה למה.
קרצא: מי אמר לך לדבר?
דבורה: ששש... קרצא, פריצי אממ... צודקת. (מהססת, אבל מתחרטת)
זה יותר בריא.
פריצי: (מגחכת) אמרתי לך, דביל.
קרצא: ולמה שייפלו לי השיניים?
פריצי: כדי שתהיה יותר דומה לסבא, טמבל.
דבורה: פריצי! סתמי כבר.
פריצי: מה קרה לך את? איבדת את חוש ההומור?
דבורה: לא. (עונה לקרצא) לא יודעת. לך תבקש מאבא לקנות לך.
שלמה: (קוטע אותם לגמרי) נו, אז מי רוצה קצת דברים מהמזנון?
פריצי: אבל הבאנו דברים מהבית...
קרצא: (מסכים) נכון...
שלמה: כן, (מתבייש קצת כי דבורה מתרגזת) אבל פה יש דברים
אחרים.
פריצי: טוב. אז אני פופקורן בינוני, קולה ואגוזי.
קרצא: דבה.
פריצי: סתום.
קרצא: למה לי?
פריצי: ככה, כי תחטוף אגרוף בביצים.
שלמה: טוב, נו די ילדים. ומה אתה רוצה, קרצא?
קרצא: אני רוצה קוקפורן וקולה בכום הענקית.
שלמה: אבל זה הרבה כסף...
פריצי: (צוחקת חלש מאוד) קוקפורן... כסיל.
שלמה: (למוכרת) טוב, אנחנו רוצים פופקורן ענק, אחד בינוני, אחד
קטן..
קרצא: רגע, למה אני רק קטן? אני יכול לסיים בקלות בינוני.
פריצי: כן בטח קרציה. אתה אוכל שני ביסים ואומר שאתה שותה ואתה
עוזב את זה לגמרי.
קרצא: שתקי כבר, שער-מטאטא!
דבורה: (בלחש) שקט... סתמו כבר את הפה שלכם! אתם עושים לנו
בושות.
שלמה: טוב. אז שלושה פופקורן- ענק ושני בינוני, 4 קולה בינוני,
אה רגע. 3 קולה בינוני וקולה בכוס הענקית. וגם, מה עוד רצית,
דבורה? טוב טעם?
דבורה: רציתי טוויסט. יש לכם?
מוכרת: כן. רגע, יש לנו מבצעים של מגשית לאדם פרטי או לזוג שזה
פופקורן ומשקה וזה עולה פחות מבנפרד.
שלמה: פחות את אומרת? אני אקח את זה.
מוכרת: פחות. כן. (ממלמלת) או יותר.
פריצי: רגע אבא- אני רציתי גם אגוזי.
שלמה: אה כן? אז גם אגוזי תוסיפי. (לכולם) בטוחים שאין עוד?
דבורה, קרצא ופריצי: כן.
מוכרת: טוב, אז אני אחזור על המוצרים- שלושה פופקורן, אחד זוגי
ושתיים אישי...
דבורה: (מתפרצת בפולניות) שניים.
מוכרת: סליחה?
דבורה: לא, כלום.
מוכרת: טוב, וחוצמזה יש שלוש קולה וקולה בג'איינט..
שלמה: (מתפרץ גם הוא) מה?
מוכרת: ג'איינט- הכוס הענקית, כאילו. (ממשיכה) וגם טוויסט
ואגוזי. כן?
שלמה: כן.
מוכרת: טוב, אז כל זה ביחד זה 59 שקל.
שלמה: מממממה? שלוש פופקורן ושלושה קולה זה 59 שקל?
דבורה: (היא מפגרת לגמרי) אומרים שלושה פופקורן ושלוש קולה,
שלמה'לה.
שלמה: טוב, דבורה. בסדר.
פריצי: אמא, למה את חייבת להיות כזאת פולניה לפעמים?
קרצא: כן. למה?
דבורה: ככה אני.
שלמה: טוב, אפשר כבר לעזוב את זה? (מרוגז) קחי- 100 שקל. (משלם
למוכרת)
דבורה: יאללה בואו ילדים! אנחנו נאחר לסרט!

המשפחה מגיעה, לבסוף, אחרי הרבה חיפושים, לאולם 16 ולסרט.

פריצי: הנה הגענו. "אולם 16 שורה 9 כיסאות 3-6".
קרצא: (מחשב באצבעות) רגע אבל זה שלושה מקומות... (חושב) אה
לא.
פרידה: טוב בואו. (עוברת עד הכיסא שלה) סליחה? סליחה? אפשר
לעבור? תודה.
שלמה: זוזו. תנו לעבור.
פרידה: למה אתה חצוף, שלמה?
שלמה: ככה סתם.
קרצא: באמת אבא, זה לא יפה להגיד למישהו "זוז" ועוד לחשוב שהוא
ייתן לך לעבור...
פריצי: שתוק כבר. מה אתה רוצה מאבא?
דבורה: אוי, הסרט מתחיל... פריצי, תזכרי- את מקריאה לקרצא את
הכתוביות.
איש שיושב לידם: סליחה, תוכלו להיות קצת יותר בשקט?
קרצא: (עונה לו) למה לנו?
דבורה: (משתיקה אותו וגם את שלמה שרוצה להגיב) טוב. סליחה.
מצטערים.
קרצא: הנה הסרט מתחיל.
איש: שקט כבר...
פריצי: קרצא סתום, אתה מפריע לאנשים.
קרצא: אבל לא אמרתי כלום... נכון?
פריצי: אבל גם ככה אתה מפריע.
קרצא: סתמי כבר, יא שער-מטאטא!
איש: אמרתי- שקט כבר!!!
פריצי: טוב, טוב. (מקריאה לקרצא) בוא נעשה לו דוד ד'אור!
קרצא: מה זה?
פריצי: זה "מי זה?"...
קרצא: אה. למה?
פריצי: ככה.
קרצא: למה?
פריצי: נו שתוק!
איש: שניכם תשתקו!

בקיצור, המשפחה ממשיכה לראות את הסרט ללא "הפרעות".

סצנה 4:
מיקום: הדוכן.
שחקנים: בוריס, חממוב, לירון, ראמין.

בדוכן, הדברים מתנהלים יותר טוב מאי פעם.
כל זאת כאשר חממוב "נקי"...

חממוב: שלום, ראמין! מה קורה עם האישה?
ראמין: או. שלום חממוב. מה קרה שאתה לא כל כך אידיוט היום? מה
אתה חולה ולא מגיע ל"מעגלים"?
לירון: הוא הפסיק להיות בסמים, זה מה.
ראמין: יפה מאוד. תגיד לירון, אם הוא הפסיק לעשן, למה אתה לא
מפסיק לאכול קצת? (נוגע לו עם אצבע בבטן) אתה יודע, אם רפי
גינת הצליח, אז בטח גם אתה, אולי... (צוחק)
לירון: יופי ראמין. יופי. ממש הצחקת אותי.
ראמין: בבקשה.
חממוב: אז מה אתה רוצה היום, יא פרסי?
ראמין: (צוחק) רואה, יא דובי? זה מצחיק! מה יש היום?
חממוב: יש רגיל, סביח, ג'חנון ( -זה הוא אומר ד"א- היום שבת),
ערבי, רומני, צמחוני, תפו"א ושווארמה.
ראמין: ווי באמת הרבה. תגיד, זוכר את אשתי מטעמה?
חממוב: לא. בעצם אה, כן.
ראמין: אנחנו מתגרשים.
לירון: מה?
ראמין: כן. זה נכון. היא הגישה גט. (מתבכיין) אחרי כל
השנים...
חממוב: די ראמין. אתה יודע מה אומרים? כל סוף זה התחלה חדשה.
ראמין: וואלה, תודה חממוב. זה עזר לי. תן לי איזה צמחוני
להתנחם בו.
חממוב: (נותן מנה) קח. בבקשה. 12 ש"ח.

ראמין הולך.

נחמיה: אתה ממש נחמד היום, חממוב.
חממוב: כן, אני ממש מתעלה על עצמי...
לירון: (נופל מצחוק) ווי אתה גדול, חממוב!
חממוב: (שם לב שלירון מדמם מהאף) לירון אתה...
לירון: מדמם? כן. עשיתי בגיל 5 נזק לאף כשהכנסתי איזה עט פעם
פנימה.
חממוב: מה? היית מפגר עד כדי כך?
נחמיה: (ממלמל ב"סוד" לחממוב) נראה לי שהעט גם פגע לו קצת
למוח, אם אתה מבין למה אני מתכוון...
חממוב: (מתאפק ומגחך) יופי, נחמד.
בוריס: כמה כבר אתה לא בסמים, אה חממוב?
חממוב: אם לדייק, שעה, 14 דקות, 5 שניות ורגע... (חושב אבל ללא
הצלחה אז הוא מפברק) 52 מאיות.
בוריס: מה? אה, כן.
לירון: יפה! לא ידוע לי כל כך הרבה זמן שאתה לא "היי", אלא אם
אתה חולה או ש... בעצם אין עוד מצבים כאלה... (חושב) בואנה,
אנחנו יכולים לעשות גימיק...
נחמיה: מה?
לירון: אתם יודעים, נו... להתעלות על פינגולד. (כולם צוחקים)
חממוב: מה? לעשות אולי- "בואו לשלמה- אנחנו חכמים יותר" או-"8
טעמים, ועוד דברים מהצד אצל פלאפל שלמה"...
נחמיה: רגע, אבל יש 7 טעמים...
לירון: ווי נכון.
בוריס: אולי אני מציע משהו, כן? מה אולי נעשה... אה (ממלמל
ברוסית, הטמבל) מה-נביא-פסח-הרצל אמר-כפר סבא-דה!-אריק-ביבי-
מנורה-פלאפל-חרשו-חומוס-ג'חנון-הביאה לי קוטג'. אמרתי לה אני
לא אוהב קוטג'. חדר מדרגות ריק, עושה פיפי-רעיון-עיתון 6
בבוקר-פז'אלסטה-מנהלת אמרה לי תנקה אמרתי טוב-חוף
ים-פוליטיקה-שבלול וטבלול-בירקנשטוק-רוצה חמריקה-חרא יום-מה?
לירון: (רואה שהשאר רוצים לצחוק עליו) די, תעזבו- מקרה אבוד.
חממוב: רגע. רעיון! אולי נעשה פלאפל יווני... אתם יודעים. עם
קוביות בולגרית, או אולי נוסיף כל מיני רטבים וסלטים חדשים?
נחמיה: אפשר באמת לעשות את שניהם.
לירון: כן. אבל צריך אישור של שלמה.
נחמיה: איפה הוא באמת, הא?
חממוב: הלך לסינמה סיטי, המסכן.
נחמיה: מדוע אתה אומר זאת?
לירון: (מתפרץ) אה הוא...
חממוב: זה לא יפה להתפרץ, לירון.
נחמיה: הנרקומן צודק, לירון. (חממוב מסתכל עליו בכעס)
חממוב: הוא הלך לתוך האיכסה של ישראל, זה. כמו שאני מכיר את
המשפחה שלו, הם ימצאו את עצמם בחוץ, או שמישהו יוציא אותם
החוצה, אם אתם יודעים למי אני מתכוון.
לירון: אה, בגלל הילדים. (קולט סוף סוף)
בוריס: טוב, אני סיימתי פה היום.
חממוב ונחמיה: לאן אתה הולך?
לירון: מה אתם לא יודעים?
בוריס: לירון. לא מתפרצת בבקשה, כן?
חממוב: נו, אז לאן אתה הולך?
בוריס: לא שמעתם? אני אהיה שרת בבית-ספר. אני הולך ל"מחנה
האימונים".
חממוב: מוזר. לא ידעתי שצריך מחנה אימונים לדבר כזה.
בוריס: מה, בטח. צריך לדעת כל מקום שם, הא? נכון. (צוחק צחוק
רוסי גדול) אני ברוסיה הייתי..
כולם: (משלימים אותו) רופא אף-אוזן-גרון.
בוריס: לא! תחת-אוזן-גרון! ברוסיה הייתי רופא מינתחת- של
תחת-אוזן-גרון!
חממוב: אה טוב... נו, ו...
בוריס: וידעתי בכל מקום בבית חולים הזה איפה ולמה יש חתיכה
ירוקה. ושם, בצ'רנוביל היו הרבה חתיכות ירוקות כמו שאני
ראיתי.
לירון: ווי, בטח היה קשה אחרי צ'רנוביל שם. היו תינוקות עם
מוטציות והכול, לא?
בוריס: תאמין לי, איש עם זנב או בלחי אוזן שלישית זה אותו איש
כמו אני. רגילה, נו.
חממוב: מה, ואתה לא נפגעת מזה?
בוריס: מה? אני כן! לילד שלי עד היום צלקת שחתכו לו את הגדיל
שצמח לו מעל הביצים.
נחמיה: (נקרע מצחוק) מה? חשבתם שהזין שלו זה גדיל? איזה
אידיוטים!
בוריס: אתה צוחק ממאמה רוסיה עבודה שלה? (מתרגז ונמאס לו)
לירון: טוב נו?
בוריס: מה?
נחמיה: אתה לא מאחר לאנשהו?
בוריס: אה טוב, דסוידניה!
כולם: דסוידניה!

בוריס הולך.

לירון: (כועס על הרב נחמיה) אמרת שלא מתפרצים, נכון?
חממוב: נו יאללה לירון שתוק.
נחמיה: אני הולך. אני צריך ללכת לערבית.
חממוב: אפשר ללכת איתך?
נחמיה: הייתי שמח, אבל היום זה ערב של אדמו"רים בלבד.
לירון: ואתה אדמו"ר?
נחמיה: לא. אנחנו מצאנו משהו ברצפה. משהו עתיק, אז אנחנו
מתפללים והולכים ישר לזה.
חממוב: ווי, אבל רגע. אתה לא צריך לעשות הכשר למקום פה מחר?
נחמיה: לא נורא. נדחה את זה.
לירון: טוב יאללה ביי! (לחממוב) יאללה בוא נלך להאכיל את חומי
ומיצי.
חממוב: יאללה בוא. אני קצת דואג כי נתתי להם היום בבוקר קצת
מהחומר שלי... (נבוך)
לירון: מה אתה אידיוט?
חממוב: הייתי. יאללה בוא מהר!

סצנה 5:
מיקום: סינמה סיטי (אולם 16, משרדי סינמה סיטי).
שחקנים: פריצי, שלמה, קרצא, דבורה.

יש הפסקה בסרט.

דבורה: יאללה ילדים. סיימנו.
קרצא: מה סיימנו? זה רק האמצע.
דבורה: אוי נו, אל תדבר שטויות.
שלמה: הוא צודק, דבורה'לה.
דבורה: (כועסת) שיט... קר לי.
קרצא: גם לי...
פריצי: בעיה שלך, התיישבת מתחת למזגן בדיוק, טיפש.
קרצא: (מתעלם ממנה) ואני גם צריך לשירותים.
שלמה: נו, אז לך כבר. אם גבר צריך, הוא צריך מהר. (מגחך)
דבורה: בוא איתי, קרציק.
קרצא: (כועס גם מהרעיון וגם ממה שהיא אמרה)
אמרתי-לא-לקרוא-לי-ככה!
פריצי: קרצא ההומו הולך לשירותים / הוא והבנות עושים ילדים.
קרצא: אני אכסח אותך אם לא תשתקי! אף עקום!
דבורה: טוב, אז בוא אבל אתה לא תבוא איתי פנימה. מתאים.
קרצא: ועוד איך, אמא.

ושוב, מתחיל הסרט.
קרצא חוזר מהשירותים.

קרצא: זוזי כבר יא פרה!
פריצי: שתוק! מה אתה מתעסק איתי, אה?
קרצא: ככה בא לי. נו זוזי!
פריצי: לא רוצה. מה תעשה לי?
איש: נו עוד פעם התחלתם?
פריצי: סתום כבר.
קרצא: נכון! סתום! וגם את! (מתכוון לפריצי) וזוזי כבר!
פריצי: בואנה אל תתעסק איתי - ניצחתי את יעל ארד בגמר גברים!
קרצא: כן? ואני את ולדימיר טקצ'נקו ניצחתי בכדורסל.
פריצי: כן בטח יא נמוך.
איש: (כאילו יוצא לו עשן מהאוזניים) נו סתמו כבר!!! (קורא
לסדרן)
דבורה: (בפולניות) נו ילדים, שקט. רוצים שנעוף מפה?
סדרן: מה קורה פה? אתם לא מוכנים להיות בשקט?
דבורה: לא, לא. הכול בסדר. (מביטה בעצבנות על הילדים)
סדרן: כדאי לכם לא להרעיש, שמעתי הרבה תלונות עליכם. עוד פעם
אחת אתם הולכים החוצה.

ממשיכים לראות את הסרט.
הם מגיעים לקטע שבו שרק הופך ליפה בעזרת שיקוי, ופריצי מנצלת
את זה לטובתה.

פריצי: בואנה, קרצא, אולי שגם אתה תשתה מזה?
קרצא: (מתחילים לריב) את תשתי את זה! ככה תשתפרי ואולי תהפכי
למשהו יפה כמו אריק שרון!
פריצי: קרצא! שלגיה רוצה אותך בטלפון! היא צריכה שתחזור אליה,
גמד תינוק!
קרצא: מי שמדברת!
איש: סדרן! אני רוצה שתעיף את הילדים המפגרים האלה לעזאזל!
(צורח, ובגלל זה כל האולם צורח על פריצי וקרצא- "שקט
מטומטמים!!!")
סדרן: אתה וכולם פה יקבלו פיצויים על זה ששלושת רבעי סרט
התבזבז להם! (פונה לילדים) ואתם. לכן להנהלה. עכשיו!!!
שלמה: איך אתה מעיז ככה לדבר לילדים שלי? רוצה אולי איזו קטטה
שתתחיל פה?
דבורה: שלמה, יא חסר-טקט! זה לא הזמן והמקום הנכונים להגיד דבר
כזה!
סדרן: אתה מתעסק איתי? אני הייתי במג"ב וכיסחתי פלסטינים!
ונראה לי שזה גם יקרה לך מתישהו!
שלמה: אז לך למגב הזה, קח אותו ותתחיל לנקות את הרוק שלך שנשפך
על הרצפה, יא מניאק!
קרצא ופריצי: (ששניהם נרגעו בינתיים) אוי לא... זה יהיה כואב.

הסדרן מעיף את המשפחה ישר לחדר המנהל במשרדי סינמה סיטי.

שלמה: (מסתכל על המנהל) יש לי דז'ה וו...
מנהל: אז מה שמעתי? יש בעיות באולם 16 ואתה הגורם לזה?
שלמה: (ממהר להפיל את האשמה על הילדים) לא, זה היו הם. הם רבו
באולם. הם הפריעו לאנשים.
סדרן: לא נכון! הם גם היו, אבל ההתחצפות שלך לגורם סמכותי
העלתה לי הסעיף עד לפה! (מצביע על המנורה שמעליו) אתה היית הקש
האחרון! (למנהל) הבנת?
מנהל: מה באמת?
קרצא: כן, באמת.
מנהל: סליחה ילד. מבוגרים מדברים.
פריצי: (צוחקת) הא! קרצא ילד קטן! קרצא ילד קטן!
מנהל: תסתמי את הפה שלך את גם כן!
דבורה: איזה חוצפה יש לך להגיד לילדה קטנה תסתמי?!
פריצי: אמא...
קרצא: (לפריצי באוזן) בואי נשגע אותו...
פריצי: יאללה.
מנהל: נו, אז אנחנו צריכים לתת פיצויים לאנשים בגללכם. וזה
אומר שאתם תשלמו.
שלמה: לא רוצים. הוא מתחצף לילדים שלי, והוא יחטוף אותה על
הראש.
סדרן: (אומר לקרצא) תעזוב אותי יא מכוער.
קרצא: מה אמרת? (נותן לו בעיטה לביצים)
מנהל: מה זה?
דבורה: (נופלת מצחוק) הפעם אני לא רצינית, אבל קרצא, טוב מה
שעשית.
שלמה: (גם כן צוחק) יפה דבורה!
קרצא: (מוריד את המכנסיים ופונה עם התחת למנהל)
מנהל: ומה אתה עושה לעזאזל?!
קרצא: את התחת מכסה... (כולם ואפילו הסדרן, צוחקים. אבל המנהל
לא)
מנהל: טוב. נמאסתם עלי! (קורא לאבטחה)
שלמה: אוי ווי.
דבורה: יפה אמרת.
פריצי: זאת תהיה חוויה שלא נשכח, לעזאזל... (עדיין היא ושלמה
וקרצא במיוחד צוחקים)

אנשי האבטחה זורקים את המשפחה החוצה.
לפי מה שהמנהל קבע, הם צריכים לשלם פיצויים ולא לדרוך במקום
הזה לתקופה של חצי שנה.
בשביל המשפחה, זה היה סימן שלא לבוא יותר לסינמה סיטי.

שלמה: אז אנחנו בחוץ.
פריצי: כן. יאללה מי בא לאחמד את סלים?
קרצא: לא אני. שמעתי שמצאו מאחורי המסעדה שלהם פעם ראש של
חמור.
דבורה: כן. לכי תדעי מה שמו לך כבשר שווארמה.
שלמה: בואי הביתה. אני אכין לך שווארמה מהסרטים.
קרצא: (כולם צוחקים) כן. זה היה טוב אבא.
פריצי: ואיך שאמרת לו "את התחת מכסה"... הרגת אותי.
קרצא: וואלה באמת? אז למה את לא מתה?
דבורה: (צוחקת אבל כועסת על קרצא) תפסיק. אתם כל הזמן רבים.
שלמה: נכון. תראו מה יצא מהבילוי הזה בסוף... עכשיו אפשר לקרוא
לסינמה סיטי "עיר הסיוטים של ישראל"... (לכולם) יאללה, הולכים
מכאן, לתמיד?
קרצא: בסדר.
דבורה:  לא אכפת לי.
פריצי: טוב אבא! יאללה מי בא איתי תחרות לאוטו?
כולם: אני!

סצנה 6:
מיקום: הדוכן.
שחקנים: ראמין, חממוב.

חממוב חוזר מאחורי הבית של שלמה,
ולירון, כרגיל, הלך הביתה לאכול שניצל וצ'יפס.
ראמין מגיע חבוט ומסורבל.

חממוב: רק היום! רק היום! צמחוני מומלץ בחום! /  הלאה הלאה עוד
מנה, תעשה לך יציקה.
ראמין: חממוב.. (מתנשף) תן לי קולה, אני מסכן אני.
חממוב: מה קרה? רבת עם גורילה?
ראמין: לא, עם אישתי... (מבין שבעצם אולי כן רב עם גורילה)
אנחנו מת..
חממוב: (משלים)... נגרשים, אני יודע ראמין.
ראמין: תן לי איזו עצה... אתה יודע... משהו מהמיוחדים.
חממוב: טוב, אה רגע... אין לי, סורי.
ראמין: מה אין לך? אני מת פה.
חממוב: יאללה בוא נזמין את בוריס, הוא היה רופא
תחת-אוזן-גרון.
ראמין: אתה לא מתכוון...
חממוב: (משלים עוד פעם) אף-אוזן-גרון... לא. הוא היה רופא
בצ'רנוביל.

באים לדוכן שני ערסים מגודלים.
אחד תופס את חממוב בבטן.

ערס 1: תגיד לי, מה קרה לך אתה? למה אתה לא זורם...
חממוב: מה? אני לא מבין.
ערס 2: אתה יודע טוב מאוד. היית חסר במעגל היום. (מדליק סיגריה
ומביא שאכטה)
ראמין: תעזבו אותו! אני יש לי פרס בשבילכם, ערסים.
הערסים: איך קראת לנו, יא פרסי?
חממוב: הוא לא מתכוון. הוא בדיוק מתגרש והכול...
ערס 1: אז חממוב, אתה יודע, יש לנו הצעה- שלא תוכל לסרב לה...
(צוחק צחוק מרושע)
ראמין: (בסלואו מושן מופרז ואידיוטי) לא חממוב... אל תיקח
שאכטה...

אחרי חצי שעה...

חממוב: אה, מ'נשמע ראמין? הכל טוב? סבבה.
ראמין: כוס אוחתק. (מבואס מאוד)
חממוב: (חוטף קריז) אמרתי מ'נשמע?





מבוסס (אולי) על סיפור אמיתי.

מוגש על-ידי עמותת כן לסם! למען חוק מתיר עישון מריחואנה
בישראל.