הימים בעבודה נעשים בלתי נסבלים, אני מרגיש איך החוץ קורא לי
לבוא אליו, צורך- ובכל זאת, מישהו חייב לשלם את החשבונות. אני
משתדל לחשוב כמה שיותר על הזמן של אחרי שעות העבודה. כמה יום
נשאר לי אח"כ ואני חושב כל הזמן על כמה קרן שלי אוהבת. אותי.

מרגע שהכרתי אותה אני מסוחרר, היא כל מה שאני רוצה להיות. אני
כזה פלגמט - גמלוני, כמו חרגול אצילי ועדין בגוף מגושם של
קרנף. והיא, כל כך אוהבת, באופן נקי, הכל ברור לה לגמרי. ילדות
מאושרת, חוויות מצחיקות, היא נותנת צ'אנס לכל האנשים בעולם.
והם נעשים רכים ונעימים בסביבתה.

הבחורה הזו אש, הולכת בעיר, מניעה את הישבן השמנמן שלה מצד לצד
בביטחון והאוויר מפנה לה מקום, לא מתווכח ואף לרגע. והיא חוצה
אותו במהירות. כמו לביאה רעבה. קופצת על חלון ראווה בדרך,
מוחצת את אפה המתוק על חלון עמוס צעצועים. היא רוצה את זה ואת
זה. וכל העולם עומד כנגד, מוכן לספק לה את כל תשוקותיה.

כמו ילדה קטנה. היא יודעת שהיא לא, היא חכמה, היא חריפה, היא
יכולה להחליף מצבר של אוטובוס, אם רק תרצה. אבל היא מודעת לכך
שמגיע לה הכל והיא לא תוותר עד שזה יהיה ברשותה.

לפעמים אני מרגיש שגם אני שם איכשהו נקטפתי על ידה, היא משכה
אותי פנימה, עם העיניים הענקיות שלה, הפתוחות לרווחה. הכניסה
אותי לתוכה עם תותחי הלייזר שלה. העיניים שלה תופסות, היא לא
סתם מסתכלת, היא מזיזה, ואני כל כך כבד, והיא מניפה אותי
באוויר ובולעת אותי בלי למצמץ בכלל.

כמו הצגה, היא מחליפה תפקידים, היא אימא, היא מאהבת, היא
טיגריס טורף, היא זועמת, היא רכה ונעימה, אני יושב בקהל ענק.
ומבסוט מזה שהיא מנופפת לי מדי פעם, אבל היא מחייכת לכולם ואני
משתגע מקנאה. אבל היא רק שלי. היא שלי. היא הבטיחה לי.

לפחות אני מקווה שהיא שלי, היא פתוחה לרווחה, אני בטוח שאני
יודע הכל ואז היא מפתיעה ולי היה נדמה שידעתי הכל. לפעמים זה
מעצבן. היא רוצה שאני ארסן אותה ואני מתפעל מהמופע שלה - למה
שאני ארצה לרסן אותה? והיא מתרגזת ומרביצה לי. מכות קטנות,
מצחיקות, ילדותיות. ואני ענק וחזק, זה לא מזיז לי. "תצעק", היא
דורשת, "תצעק עלי!!!" אני יודע, היא חושבת שאני רדום, היא רוצה
שאני אתעורר.

היא מחדירה אותי אליה, עולה ויורדת, מכניסה אותי לפיה המתוק,
שקצת מהאש שבה תיתפס אולי גם בי. והיא רוצה עוד ועוד ועוד.
ואני מסתכל מבחוץ, מחוץ לשנינו, ואני נהנה. אני מאושר, אין
מקום לייאוש שלי, רק לשמחה שלה. אני אתן לה הכל, אני אגן עליה,
אני אזיין אותה, אני אוהב אותה, אני אביא לה תותים, אני אנשק
אותה והיא תהיה שלי!

יום אחד אני עלול להתפרק, יום אחד אולי היא תוותר על להצית בי
אש, אני מת. מת להיות כמוה. ופוחד. כל המחיצות שבניתי מפני
העולם, אני רוצה לזחול למחילה שלי, לברוח, לא לצאת. וקרן שלי
אוהבת אותי עכשיו, אני לא אוותר על זה בינתיים, לפחות עד שהיא
אולי תוותר.