אני אוהבת שוקולד, לא קצת, הרבה. ויום אחד, מישהו יבוא אלי ואל
חיוך השוקולד שלי. וכשהוא יבוא, ימס חיוך השוקולד הזה, וישאר
רק מבט מרוצה.
למי שיבוא, יהיה חיוך שוקולד, רחב כמו שלי, ואנחנו נימס ביחד,
והוא יאהב לימס איתי. והוא יחזיר לי חיוך שוקולד ואז יהיה לי
טוב, כמו התחושה המתוקה הזאת ששייכת רק לרגעים האלה, נו, אתם
יודעים, לרגעי השוקולד.
פעם אהבתי מישהו, אבל הוא לא אהב שוקולד, הוא אהב סיגריות
ואלכוהול, אבל סלחתי לו על זה. איך אפשר לא לאהוב שוקולד?
ובסוף, אני נמסתי והוא לא,
מה אפשר לצפות מאחד שלא אוהב שוקולד?
במרירות. |
