רגש, דבר מוזר לא? כאב, עצב, מועקה אך גם צחוק ואושר.
בואו ואני אספר לכם משהו קטן על רגש, זהו הדבר הכי מוזר שתתקלו
בו במשך חייכם, אלא אם כן תתקלו בחייזר מיוחם שעולה על רובוט
עם אינטליגנציה מלאכותית (ואני נורא בספק שתתקלו בדבר הזה בכמה
עשרות השנים הקרובות).
אי אפשר לחיות בלי רגש, תאמינו לי, הרבה ניסו ופשוט לא הצליחו,
זה חלק מכם...
בלי להכביד במילים פשוט וקליל, רגש יכול להיות החבר הכי טוב
שלכם, או האויב הכי גרוע שלכם, והופ הנה מתחיל סיפורנו הקטן.
טימי הקטן גדל בפרברים היה ילד שמח לכל הדעות, רץ לו בשדות,
אפילו היה לו פוני חמוד! הילד הכי שמח בפרברים טימי שלנו. (אבל
בחיים כמו בחיים, כל דבר טוב חייב להפסק, ואחר כך מה מגיע?
בדיוק, שפל עצבני) כשטימי שלנו גדל והפך להיות בן עשרה נחמד
וחמוד, נפטר הפוני שלו מזיקנה. קורה, לא? טימי שלנו הפך להיות
מסוגר בתוך עצמו, הרי הפוני היה כל עולמו, עולם ומלואו! טימי
החל להדרדר לו בכל דבר שהיה עושה. בריצה? הוא שבר את רגלו
באליפות האזורית של הפרברים. ברכיבה? אף סוס לא איפשר לו לרכב
עליו, ואם צלח בעליה על הסוס, תוך מספר שניות היה עם פניו בתוך
סלע.
בין שפל לשפל טימי יכל לפחות להוציא את תיסכוליו עם חבריו
שלפחות הם - טפו טפו טפו - לא השתנו, (אבל מה אמרתי מקודם?
שפל, נכון?)
ובכן נכון שחבריו לא השתנו, אך טימי השתנה, הוא התבגר, וחבריו
פשוט היו קטנים עליו באישיות, הוא כבר לא רצה לשבת ולשחק
במצודה, או לטפס על עצים (גם כי הוא היה נופל מהם), אחרי מספר
שבועות חבריו שמו לב לכך, והתחילו לנכר אותו מחבורתם, ועכשיו
טימי שלנו היה בודד פרט לשני ידידי אמת שלו, ברט ושרון, עליהם
הוא יכל להעמיס בצרות ולהכביד בדברים וכלום לא היה משנה להם,
הם תמיד היו לצידו.
בזמן האחרון שם לב טימי שחבריו השתנו משום מה.
יום אחד תפס את שניהם על בית העץ הרעוע שלו מעוללים דברים
"נפלאים" לחתול שלו, אבל לטימי לא הפריע, הוא נהנה להביט
בשרון, לא משנה מה שהיא עשתה.
אכן אכן, טימי שלנו היה מאוהב (הופ הנה עוד רגש להוסיף לרשימה!
אבל אנחנו בשפל, נכון? כמובן!) טימי השאיר את רגשותיו כמו שהם
מספר שנים וכל זמן שחלף שקע יותר ויותר בשרון ובמושלמותה, אך
הוא פחד להכריז על אהבתו לה. (כן כן, רגש זה דבר דפוק במוח,
לא? הופ הנה גם פחד לרשימה!)
בקיצור, טימי התוודה על אהבתו לשרון, (לאחר שחיכה שנתיים
וקצת...) ופחדו התממש. שרון, שהיה מאוהב בה כבר מספר שנים,
חברתו לכיתה, וידידתו לחיים, פשוט לא יכלה להתמודד עם העניין,
מכיוון שרגשותיה היו שונים (רגש זה דבר דפוק, לא?). רגשותיו של
טימי היו כל כך חזקים שהם היו חייבים להתפנות למקום אחר, לא?
(אנרגיה חייבת להיות מנוצלת, וכך גם רגש... נכון דבר דפוק?)
טימי שקע בדיכאון והוציא את כל רגשותיו במקום על אהבה על עצבות
ובדידות, טימי כבר לא יכל לסבול כך, הוא הלך למקום קבורתו של
הפוני האהוב עליו, ו...
עכשיו הוא קבור שם לידו...

תראו מה הרגש עושה לאדם, אך אדם בלי רגש, אינו אדם.
הרגש הוא כמו גל מחזורי, אחרי טוב, יבוא רע, אבל אחרי רע, יבוא
טוב.
טימי שלנו לא ידע זאת, הוא לא זכה לטוב הנפלא שאחרי...