האדום מכתים
את חולצתה,
חייכתי,
"החולצה אדומה"
"תאר לי"
" וורד, מיששת,
צבעו אדום"
"בוורד חשתי,
ריחו הרחתי,
אך תאר לי את צבעו"
"בטח נפלת פעם"
מחייכת,
"הייתה לך חבורה קטנה
ירד לך מעט דם,
זה הצבע"
"הכאב זוכרת,
את חומו הבנתי,
אך צבעו..."
מאוכזבת,
הייתי חסר אונים,
מה לתאר והיא ראתה,
"שחור את יודעת"
"תמיד אני בשחור"
"תחשבי שזה מנצנץ..."
איך הסביר לעיוורת...
"וואוו... אני יודעת,
כשנישקת לי, מתוך השחור
יצאו כוכבים,
מזהירים ומנצנצים,
חשתי את ליבך למעלה
בשחקים
והוא זהר לי,
זה אדום, נכון?"
עיניים מזהירות ומנצנצות
וסומק, אדום
על לחיים.