השמש זרחה והאירה ולאחר כמה שעות היא גם שקעה
אך עיניה הכחולות נותרו ללא הבעה
ואחר שאת משמרתה של השמש תפס הירח מלווה בכוכבים הוא פיזר את
אורו הענוג
ואילו היא נותרה באותה תנועה עוברית ללא תזוזה של ממש

נגעתי בה וגופה היה חם ולח אך ידיה היו קרות כשלג
ליטפתי את פניה הלבנות , החיוורות והרכות כמשי
גופה הגרום היה כעת שרוע על המיטה
ישבתי והיבטתי בחזה העולה ויורד בהתאם לנשימתה
בעוד שעיניה נותרו תקועות בתיקרה
"האם רוצה את לברוח למרחבים הפתוחים?
נוכל לשבת תחת השמים הכחולים ולצחוק ממש כמו פעם...
ואולי אהובתי מחפשת אחר השלווה שתחת קורת הגג הבטוחה?"
עדין אין תגובה
(ואולי היא , לא היא נושמת...)

"האויר חנוק ועומד בחדר הקטן כבר כמה ימים
יתכן והגיע הזמן לפתוח את התריסים?
גם להחליף את הסדינים לא יזיק...?"

"יקירתי , שוכבת את כך כבר כמה ימים
מזה זמן רב שלא ראיתי את חיוכה המקסים,
לא שמעתי צחוקך המענג,
או נפעמתי מריח המושק שבשערך
אהובתי?
הריקנות שבפניך מפחידה אותי
וקולך החלול מסמר את שיערי לעורפי
אנא צחקי אפילו תבכי
מתחננת אנוכי..?"