אפרת בוטבול / מולך |
האהבה הזאת בוערת בתוכי
מעמידה אותי מולך
ואני מחבקת אותך,
מסתירה את עיניי, שלא תראה אותן דומעות
אתה לא יודע שאני לא יכולה לראות אותך מבלי לבכות
ומשהו בפנים חונק אותי כמו בכי
רוצה לומר לך את האמת והמילים מסרבות לצאת,
שכל מה שהיית בשבילי לא הפסיק לכאוב
רוצה להתחנן שלא תעזוב
מפחדת שאם תלך עכשיו
לעולם לא ארגיש עוד את מה שאני מרגישה כשאני איתך
כשבכיתי לא היית כאן למחות את הדמעות
כשצרחתי בפנים לא באת לשאול
ועדיין הייתי שלך
עדיין התרגשות הציפה אותי כשעמדתי מולך.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|