כמו ציפור פצועה
כמו פרפר שנלכד ברשת
אני מסתגרת בבדידות שלי
גם כל הגשם וכל הדמעות
לא יוכלו לכבות בי את כל הלהבות
וטעמך המתוק עוד בוער על שפתיי
מאז היום בו עזבת את חיי
וכשהלכת משהו בי הלך איתך לעולם
כשהלכת, משהו בי מת, ליבי נדם
עיניים קרות בוהות כמו לא רואות דבר
עיניים כבויות כי השמחה שפעם מילאה אותן-
כלואה עכשיו בעבר.
מרגישה כמו שדנו אותי למאסר עולם
בכלא שסוגר עליי מבפנים
כלא שבניתי אני לעצמי
לא רוצה עוד לראות אותך
ולא להביט בעיניך-
אני יודעת שלא אמצא בהן כלום
רוצה להשתחרר מהכאב הזה
למצוא את החופש שלי
לראות את עצמי דרך העיניים שלי
ולא דרך העיניים שלך
רוצה להיות אחרי זה
רוצה כבר לשכוח אותך.