"ספר לי קצת  
על רגעי הפחד
קל הרבה יותר
לזיין בתחת!!!!"

היא מפזמת לעצמה משפטים מעוותים מראש ואני תוהה לעצמי עד כמה
באמת אכפת לי, מהכל.

"אני יודעת על מה תכתבי. עלי. כן. אני מקורית, ומגניבה. אחת
כזאת שכל אחד היה רוצה להיות. ממש התגשמות חלום. הרי עברתי כל
כך הרבה בחיים ואני עדיין כאן, ואופטימית ושמחה ומגניבה".

כן... אני פשוט אשתוק לי ואתן לה להאמין בכל מה שהיא רוצה
לשכנע את עצמה.

"מה את לא חושבת שאני צודקת? אל תגידי כלום אני יודעת שאת
יודעת שאני יודעת שאת לא יודעת כלום. אין לך רעיונות אפילו.
איך קוראים לזה בשפה שלך? מזוזה? מזווה? לא נו.. איך זה הולך..
מז.. מוז.. בכל מקרה, אני מציעה לך פה משהו חבל"ז מזמ"ז ובנאדם
שהגיע למצב שלך צריך להתחיל להמעיט בערכו, זתומרת, כאילו, לרדת
לעם בשביל שאנשים יבינו אותך, את יודעת. כי ככה זה לאהוב את
עצמך באמת".

להמעיט בערכו? היא לא שמה לב שהיא יורדת על עצמה? כמה פתטי.
החיים התאכזרו לילדה.
אז לפי מה שהיא אומרת, אני אמורה לכתוב זבל בשביל שאנשים
יעריכו אותי. משהו לא מסתדר לי כאן.
בעצם, מה אני חושבת על זה בכלל. איך הגעתי למצב שאני מקשיבה
למילים חסרות הערך שיוצאות מהייצור המופרך הזה שיושב כאן לידי
ולועס מסטיק חסר טעם בקולניות.

"את בטח יכולה להבין איך אני מרגישה עכשיו. נכון שאת יכולה?
בטח שאת יכולה. את יכולה הכל את. גברת מושלמת. קיבלת את זה
ממני. הכל ממני. אז אני מרגישה עכשיו נורא פוסט מודרניסטית
משהו. שיואו זה כל כך מגניב ברמות שאין לך מושג בכלל. כאילו,
באמת, את לא משתחררת מספיק. אני לפחות יכולה להגיד על עצמי
שאני תמיד נשארת אני תמיד נשארת אני, ושתכלס אין לי ראש למילים
ארוכות, אבל לפחות אני לא כמוך הולכת לבכות לעצמי שאהיה חזקה
ובולשיט."

הראש שלי מתחיל לכאוב... כמה זיוני שכל בנאדם אחד יכול להוציא
מהפה.

"כאילו, אין לך מה לעשות עכשיו גם ככה. בטח חושבת לעצמך עוד
איזו מחשבה חסרת תכלית על עולם כזה שחור וכל כך לא מגניב. אז
הנה אני מביאה לך את עצמי כדי שיהיה לך כזה מעניין בחיים, קחי
לך אותי ותמתיקי את יומך שיש בו חוסר מגניבות טוטאלי".

זה עצוב שלמרות כמה שהיא מטומטמת יש אמת בדבריה.
לא. אל תתני לעובדה הזאת להכניע אותך. את יותר מתוחכמת מהסחת
הדעת הזאת.

"נווו די כבר! את חייבת למצוא חיים! סתכלי איזה חיים מעניינים
לי יש. כל יום מישהו שורק לי ברחוב".

למה לעזאזל נראה לך שזה מזיז לי את הנחיר השמאלי...

"ומעבר לזה אני יודעת מה אני רוצה מעצמי ולא מוצצת מהאצבע חרא
של כתיבה ברמה כה ירודה שגם עכברוש חצי גוסס לא ישתין עליה"

"מה לעזאזל?!"

"תכתבי!"

"בסדר..."