ילד קטן מזייף את מותו
הוא רוצה להיות לגמרי לבדו.
נקבר בחול הרטוב עם תיבת נגינה בידו
עם חייו, עם אהבתו

בליל חורף, עם השלג הראשון התעורר, וכן גם לבו.
העיר את הילד בעדינות
העיר את הילד משנתו ברכות

וכשפגע השלג בתיבת הנגינה, החלה מנגנת לה
וכשהגיע הכפור לידיו של הילד, החל הוא שר
"הנה אני עוצר"
ואף מלאך לא בא להוציאו
"לבי לא פועם יותר"
ורק הגשם נותר בוכה על קברו
"הנה אני עוצר"
מתנדפת המנגינה עם קולו
"לבי לא פועם יותר"
שר הילד בקברו

בין מצבות האבן, מוצא הוא שקט
בין לוחות האלון, שר לו בלחש
בתוך קברו מנגן את המנגינה
המנגינה אשר חוזרת על עצמה

"הנה אני עוצר"
ואף מלאך לא בא להוציאו
"לבי לא פועם יותר"
ורק הגשם נותר בוכה על קברו
"הנה אני עוצר"
מתנדפת המנגינה עם קולו
"לבי לא פועם יותר"
שר הילד בקברו

ושנה למותו באו ההורים
שמעו את המנגינה המוכרת
המנגינה החוזרת
אותה מנגינה נושנה מתנגנת בין הקברים

הנה אני עוצר ולבי אינו פועם יותר