התקרבו ילדי הסתכלו בידי, ראו אור בידי
ראו שבבי אור, ראו ניצוצות בעיניי
מה זה יכול להיות?
אם לא אש בידי, אש בשתי עיניי, אש אהבה צועקת לצאת.

וכשפגשתי אותה, ילדי הקטנים, התפשטה האש לקרבי, בוערת בליבי
מכלה אותו לחלוטין, לבי נשרף מאהבה, גופי בוער.

וכשראיתיה, ילדי הקטנים, הופר האיזון, האש החלה בוערת יותר
ויותר עד שהחלה גם אותה לכלותה כמוני.
ללא אהבה היתה אהובתי, ללא אדם בעולם, וכשהרגישה את החום בידי
ידעה, "הוא האחד".

וכשנגעתי בה, ילדי הקטנים, אש פרצה מאצבעותי, שורף את עורה,
חורך את גופה, שורף את ליבה,
אך בכל זאת נשארה, בכל זאת אהבה, בכל זאת.

וכשרצחתיה, ילדי הקטנים, אש פרצה מחרבי, אש געשה מפצעיה.
ללא הפסק, ללא מנוחה, המשיכה האש לכלותה אפילו אחרי מותה.

וגם אותי.