שהעולם מתנתק מכבליו האנושיים,

וטיפת חמלה שעוד הייתה, גם היא נעלמה.

שהכל נעשה קשה, מהעבר,

עצוב מאי פעם,

ושאין, אין שום דרך חזרה,

אין פיתרון,

הכל ברור וידוע מראש.

לא נותר למה לקוות,

לא נשארו שום ציפיות.

שהכל באוויר נודד עם הרוח,

וצונח לקרקעית התהום,

לנקודה הכי ירודה שאליו היה אפשר להגיע,

אז,

רק אז...

אני מייחלת למותי.