הפגישות שלנו נערכות בדרך כלל בלילה,
אין לנו ממש שעה קבועה,
אבל זה ממש באמצע, בין הבוקר ללילה.
אתה מגיע אלי מנסתרי המקומות האפשריים,
מנסה להפחיד אותי.
בפעמים הראשונות, נבהלתי ממך כל פעם מחדש,
לא ידעתי מה אתה רוצה, מה אתה מחפש,
ומתי כבר תלך.
ניסיתי לתפוס אותך כמה פעמים, כדי לגרום לך לא להגיע יותר,
אך היית זריז ממני, והתחמקת לפני שהצלחתי.
לאחרונה, אתה אינך מגיע יותר,
בטח מצאת לך בית חדש, עם אנשים מעניינים יותר.
למרות האימה שהותרת בי, התרגלתי לפגוש אותך בלילות,
להתבונן בך מספר דקות, עד שברחת,
ולא נתת לי הזדמנות לראות לאן.
אני זוכרת את המראה שלך, היית גדול, אך רזה,
היית זריז מאוד.
במספר דקות שהצלחתי להתבונן בך, תמיד ניסיתי להבין מה עובר לך
בראש,
על מה אתה חושב, מה אתה רוצה, מה החלומות שלך...
ביום שלא באת, הגוף פחות רעד מהמראה שלך,
הידיים הצליחו לקחת צלחת מהארון למעלה, ללא חשש רב.
הסכין הצליחה להימרח על הפרוסה, בצורה חלקה ושטוחה,
ואני... תמיד הסתכלתי מסביב, כדי לראות אם תגיח לי מאיזה פינה
שוב.
היית יצור חכם, מתוחכם, מתחבא לי בפינות הקטנות, מגיח מידי
פעם,
ושוב נעלם.
לא הכרתי הרבה כמוך, עובדה שאת רובם הצלחתי להרוג.
כנראה שהג'וקים של היום, הם לא כמו הג'וקים של פעם.
לילה טוב לך,
תשמור על עצמך.