בעזרת השם אני ידע בסוף אם היא אמרה אמת או שקר. השם מבדיל בין
שמיים וארץ, קודש וחול, יודע על בטוח להבדיל בין אמת או שקר.
אחותי סימה אומרת, שגם ככה זה לא משנה מה אומרים, משנה מה יש
בתוך הלב. בכל פנים עדיף שאני לא יחשוב על זה. לא שאני אומר
שבכלל יש על מה לחשוב, זה כמעט לא בא לי במחשבה כל אתמול. רק
במקלחת. שתוק, במקלחת עלק... מה אני דפוק, אשקרה עדיף לי במצב
הזה לא ללכת לבית כנסת. כוס אומו, למה מה עשיתי? בסך הכול
נגעתי קצת ב... למה מה?
בכל פנים, לא כדאי לחשוב על זה. כי השם בוחן כליות ולב.
בוא נגיד שאני כבר יודע למה זה לא טוב. ילד זה ילד ובוגר זה
בוגר. היום אלוהים ברוך השם, שומר את צעדיי. צריך להיזהר לא
להדרדר בעולם של היום, כי היצר הרע מסתובב בכל פינה. בגלל זה
אני כבר כמעט לא הולך לבית ספר, אין לי מה לחפש שם. רק לפעמים
שאני עובר בדרך, לקנות לחמניה עם נקנקיה אצל שושנה אני רואה את
הילדים מחוץ לשער, אבל אני כמעט לא מדבר איתם, למה מה יש לי
איתם? גם שהם צועקים "יחיאל אוזניים תוריד תמכנסיים" אני לא
מגיב. אני עושה את עצמי כאילו אני לא שומע, לא מסתכל בכלל
לכוון שלהם. למה אני מבין שהם ילדים, אין להם הבנה מה זה יצר
הרע.
היום זה כבר לא מה שהיה פעם שהייתי מתנהג כמו ילד קטן, היום
כבר יש לי אחריות כבוגר לדעת מה בסדר ומה לא בסדר, כל הסיפור
בבית של משיח, זה היה כי נגררתי. משיח הזה, הוא ילד, עוד אין
לו מצוות, אין לו שכל להבדיל בין טוב לרע. אני אמרתי לו משיח,
עזוב אותך משטויות, בוא נלך לבית כנסת, אבל הוא התעקש למצוא את
התמונות של הבנות באינטרנט, והתחיל לשחק עם הבולבול עד שהשפריץ
על המחשב-"ולא תשפוך זרעך לשווא" דפוק זה, משחק אותה כאילו
שהוא לא יודע. היום אני יודע שזה לא טוב לשחק בבולבול, בטח לא
ליד ילדים קטנים. בוא נגיד שהיצר הרע, צריך להיות בקופסה, כמו
שרוחמה העובדת הסוציאלית אומרת.
אבל היום, היום זה כבר שונה, אני כבר לא חושב כמו ילד, אני
יודע, שאם אני רוצה להיות בבית, אני צריך לשמור את היצר הרע
בקופסה.
היום אני גם כמעט כבר לא הולך עם ילדים, לא בגלל הצו, בגלל שזה
כבר לא מעניין אותי. מה שהיה בבית של משיח זה היה כי נגררתי.
בוא נגיד שעדיף לא לחשוב על זה, זה קרה וזהו. אם רוחמה תשאל מה
עשיתי בשבת, אני יגיד לה שהייתי בבית כנסת וזהו, היא לא חייבת
לדעת.
בכלל עדיף שגם אני ישכח מזה. אם רוחמה תגלה היא תגיד לי עוד
פעם שהפרתי את התנאים של המבחן ושהשם יעניש אותי.
כי השם לא אוהב אנשים שלא שולטים ביצר הרע. עובדה שאבא שלי מת.
מה סתם הוא מת? בוא נגיד שאני יודע למה הוא מת. בוא נגיד
שהרופאים לא מבינים מה זה יצר הרע. ובוא נגיד שאם הם היו
מבינים, הם לא היו מנסים כל כך להציל אותו.
רוחמה היא בסדר, היא לא רוצה שיהיה לי רע, חס וחלילה! ההיפך.
היא רק רוצה שאני ישאיר את היצר הרע בקופסה. אני כבר לא ילד,
אני צריך לקחת אחריות על המעשים שלי.
רוחמה אומרת שאם יצר הרע יוצא מהקופסה זה רק בשביל פיפי. בשביל
זה השם ברא אותנו "חורים חורים, נקבים נקבים, חלולים חלולים",
זה מה שכתוב בתורה. כל איש שלומד תורה ומצוות יודע את זה.
בוא נגיד שהיא לא תדע וזהו. למה מי יגלה לה? בוא נגיד שמשיח
כבר לא יכול לגלות. משיח היה ילד, עוד לא קיבל בכלל עולה של
תורה, הוא לא שמר על היצר הרע בגלל זה השם העניש אותו... אולי
באמת כדאי שאני כבר יפסיק לחשוב על זה. ברוך השם יש יום כיפור
בשביל דברים כאלה.
נראה לי שהיא לא משקרת. למה שתשקר? אני כבר שנתיים לא הפרתי את
התנאים של המבחן, שנתיים היצר הרע בתוך הקופסה, חוץ ממה שקרה
בבית של משיח ואולי עוד איזה כמה מקרים ששכחתי.
אבל בוא נגיד שהיא לא תדע על זה. אולי עדיף באמת לשכוח מזה
כבר.