דנה מור / מבט עצוב |
חושבת שאם לא תראה אותו, אולי. אולי לא תרגיש.
משתדלת להחזיק את ראשה חזק, אך כמו שנושבת הרוח, מנידה את ראשה
שוב, שוב לכיוונו.
והיא לא רואה את מה שכולן אומרות, לטעמה הוא מקסים, מדהים.
היא בוהה בו ובוהה, עד שמגיעה תחושת הטשטוש...
ואז: "דנה, דנה, תתעוררי!"
היא פוקחת את עיניה חזק בבהלה.
עוצמת, שחור, אדום.
נושמת.
כואב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|