ליאל אדמון / אימי |
פעם בשנה פורסת כסותה
אוטמת וילונות
מספיגה בסמרטוטים
אלכוהול בקירות
נעלמת
במקומה שוקע בקפלים
גוף עטוף סבכים
מחוויר
מזה שבועות
מטפטף יגונה בשולי הסמיכה
טפלות מרקיבה מתגוונת
בסגול עיניה
קצוות הוילונות שהזהיבו
מבקשים לגעת בחושך בחוץ
ובתוכה נוזל דביק הריח
מסמיך את זרמיו
אוטם חדרים
מקפיא את עורה
מייבש את שפתיה
היא בשלה
סבא, איך לא ניקרת את עיניך אז,
כשהרכבת דהרה לעברך בהארה צחורה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|